הסירוב הסעודי לאפשר נחיתת מטוס חילוץ ישראלי אינו עניין של מה בכך, או של נראות חיצונית בלבד. יש בדרג המדיני גורמים שסבורים כי כל עוד מאחורי הקלעים מתקבלים הדיבידנדים הביטחוניים והמדיניים, אפשר לוותר על הסממנים החיצוניים ולמחול על הצביעות של הסעודים, שבימים אלה ממש מבקשים מישראל בשקט עזרה צבאית מול החות'ים.
אבל עם כל הכבוד לבעיות של בן סלמאן מול דעת הקהל בבית ואולי לעוד אתגרים, ברגע שמדינת ישראל מאפשרת להתייחס אליה כאל מוקצה מחמת מיאוס – גורם שמנצלים אותו מאחורי הקלעים אך מתנערים ממנו בפומבי – היא מכשירה במו ידיה את דעת הקהל העולמית לדה-לגיטימציה שלה עצמה, לתנועות חרם דוגמת ה-BDS ואף לשלילת עצם קיומה.
ישראל מנהלת יחסים מהסוג הזה עם עוד מדינות מלבד סעודיה, ומכולן מתקבלות תועלות משמעותיות יותר ופחות בטווח הזמן המיידי. עם זאת, הגיע הזמן להכניס למשוואה גם את השיקול האסטרטגי ארוך הטווח שהובא כאן. ישראל אינה מצורעת, היהודים אינם טמאים ואסור לתת יד לנרטיב הזה. מי שמבקש מאיתנו עזרה במחשכים, חייב להיות מוכן לצעוד איתנו יד ביד גם לאור יום.
