ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש היום (שלישי) לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת לשון הרע בסך 2.6 מיליון שקל נגד עשרה גופי תקשורת ועיתונאים, בהם עיתון הארץ, ynet, חדשות 12, שלומי אלדר, רותי יובל, אורי משגב, נדב איל, ברק רביד ואטילה שומפלבי.
במוקד התביעה עומדים פרסומים שלפיהם נתניהו קיבל לפני מתקפת 7 באוקטובר התרעות על כוונות חמאס מנשיא איחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד, ומראש המודיעין המצרי עבאס כאמל, אך לא העביר אותן לראשי מערכת הביטחון. נתניהו מכחיש כי שוחח או נפגש עם השניים בתקופה הרלוונטית. בכתב התביעה נטען כי ברישומים הרשמיים של משרד ראש הממשלה אין תיעוד לשיחות הנטענות.
התביעה מתמקדת תחילה בכתבה שפרסמו שלומי אלדר ורותי יובל בהארץ ב־8 בספטמבר, שעסקה בהתרעה מנשיא איחוד האמירויות. לצד הכתבה, היא מונה פרסומים נוספים באתר העיתון וברשתות החברתיות. נתניהו טוען כי מדובר בפרסומים נפרדים שיש לפסוק פיצוי בגין כל אחד מהם.
עוד מתייחס כתב התביעה לדיווחי חדשות 12 וברק רביד על השיחה הנטענת עם נשיא האמירויות; לטור של נדב איל ולפרסומים ב־ynet, לרבות דיווח על התרעה נטענת מצד ראש המודיעין המצרי; ולפרסומים של אורי משגב ואטילה שומפלבי ברשתות החברתיות. בתביעה נטען כי משגב ייחס לנתניהו "בגידה מבפנים" בעקבות הפרסום בהארץ.
לטענת נתניהו, הנתבעים המשיכו להפיץ את הפרסומים גם לאחר שהוכחשו, ופעלו בכוונה לפגוע בו בעיצומה של מערכת בחירות. הוא מבקש מבית המשפט לחייב אותם בפיצוי של לפחות 2.6 מיליון שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
לכתב התביעה צורפה התכתבות בין הצדדים. בתשובה למכתב ההתראה של נתניהו, עורכי הדין של הארץ דחו את דרישתו לחזור בהם מהפרסום והבהירו כי העיתון עומד מאחורי תחקירו. הטענות המובאות בכתב התביעה טרם הוכרעו בבית המשפט.
ציטוטים מתוך כתב התביעה
בכתב התביעה מכחיש נתניהו את עצם קיומן של השיחות שעליהן דווח: "לא התקיימה פגישה ו/או שיחה כלשהי בין ראש הממשלה לבין נשיא איחוד האמירויות ולא התקיימה פגישה ו/או שיחה בין ראש הממשלה לבין שר המודיעין המצרי עבאס כאמל". עוד נטען כי "לא נמצא כל תיעוד, זכר, פלט שיחות או תימוכין לשיחות טלפון נטענות אלו במערכות הרשמיות של משרד ראש הממשלה".
התביעה מתארת את הדיווחים כ"בדותה מוחלטת, בדיה חסרת שחר ומצג שווא זדוני", וקובעת כי "מדובר בעלילת שקר שאין בה שמץ של אמת, שלא הייתה ולא נבראה". בהתייחסות חריפה לעבודת כלי התקשורת נכתב: "מדובר במעשה של נוכלות ברמה הלאומית במסווה של 'עבודה עיתונאית'".
לטענת נתניהו, גם עיתוי הפרסומים לא היה מקרי. כתב התביעה מגדיר את הפרשה "מסע הכפשה אחוז תזזית, חסר תקדים ומתוכנן היטב", וטוען כי מדובר ב"גניבת דעת מניפולטיבית והמונית של ציבור המצביעים ומהלך מתוזמן היטב, המהווה ניסיון בוטה לגנוב את הבחירות ולזהם את ההליך הדמוקרטי".
ביחס לפרסומים ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" נטען כי הנתבעים ניצלו את כוחם "על מנת להפוך שמועות זולות שאין מאחוריהן דבר לעובדות מוגמרות כביכול". על הדיווח שהתבסס על כתבה בניו יורק טיימס נכתב כי הנתבעים פעלו בשיטה של "הנדסת תודעה מעגלית".
לבסוף, התביעה טוענת כי הנתבעים "מיהרו לקבוע כעובדה חלוטה שקרים מוחלטים בדבר קיומן ותוכנן של שיחות טלפון, תוך רמיסה גסה של חובת האימות העיתונאית היסודית ביותר". לטענת נתניהו, "שקר מוחלט, קשה ופנטסטי ככל שיהיה, לעולם אינו יכול להוות 'אמת בפרסום'".
