תגלית היסטורית מרתקת בגרמניה: אוליבר רידל, ארכיאולוג חובב, חשף באמצעות גלאי מתכות אוצר ענק של 934 מטבעות כסף רומיים ליד העיירה וסלינג שמדרום לעיר קלן. מדובר במטמון המטבעות הגדול ביותר מתקופת הקיסר הרומי אדריאנוס שהתגלה אי פעם על אדמת גרמניה. האוצר, ששוקל כ-3.1 קילוגרם ומקורו במאה השנייה לספירה, הוצג לציבור במוזיאון LVR בבון ביום שלישי, ומעורר תעלומה רבה באשר לזהות האדם שצבר את ההון העצום ומדוע לא שב לקחתו.
תחילתה של התגלית לפני כשנה, כאשר רידל נתקל במספר מטבעות בודדים בשדה, אך המכשיר שבידיו המשיך לאותת ללא הפסקה. "היה לי ברור שיש כאן משהו גדול בהרבה שקבור באדמה", שחזר רידל, שהזעיק מיד את רשויות העתיקות המקומיות. צוות מומחים מטעם המשרד להגנת מונומנטים ארכיאולוגיים בחבל הריין (LVR) שהגיע למקום החל בחפירה יסודית, בסיומה נספרו 934 מטבעות כסף רומיים שמורים היטב.
להערכת החוקרים, המטבעות נקברו בכוונה תחילה באדמה במהלך הרבע השני של המאה השנייה לספירה. ארכיאולוג המחוז, אריך קלאסן, הסביר כי המניע הברור ביותר להטמנה היה שמירה על הכסף בתקופה שבה מוסדות פיננסיים לא היו קיימים: "אנחנו יכולים רק לשער מה היו המניעים, אך סביר להניח שמישהו רצה להגן על רכושו במקום בטוח – הרי באותם ימים לא היו בנקים". באשר לשאלה מדוע בעל המטמון לא שב לחלץ אותו, העריך קלאסן כי ייתכן שמת בטרם הספיק לגלות לאחרים על מקום המסתור.
קביעת ערכו המדויק של המטמון במונחים של אותם ימים נשענת על שכרם המתועד של לוחמי הלגיון הרומי. רחל אוטה, חוקרת במשרד העתיקות, ציינה כי חייל רומי מן השורה השתכר באותה תקופה כ-300 דנארי בשנה, אך כמחצית מהסכום נוכתה באופן קבוע עבור מזון, מדים וציוד. משמעות הדבר היא שכדי לחסוך הון בסדר גודל של 934 מטבעות כסף, נדרש לוחם לחסוך את כל הכנסתו הפנויה במשך כשש שנים רצופות. בשלב זה עדיין לא ברור האם המטמון היה שייך לאיש צבא, לסוחר או לאזרח אמיד אחר.
האזור שסביב העיר קלן של ימינו היה נתון לשליטה רומית במשך כחמש מאות שנים, בין שנת 39 לפני הספירה לשנת 459 לספירה. הנוכחות הרומית באזור כוננה במקור תחת פיקודו של המצביא מרקוס ויפסניוס אגריפה, שביקש לאבטח את גבולות האימפריה לאורך נהר הריין.
המאחז הצבאי שהוקם אז התפתח לימים לעיר הרומית המרכזית "קולוניה אגריפינה", שהפכה לכר פורה לממצאים ארכיאולוגיים מגוונים. אף שגילויים מרומא העתיקה אינם נדירים במערב גרמניה, מצבור כה נרחב ושלם של מטבעות כסף מהמאה השנייה מהווה עדות נדירה לעושר ולפעילות הכלכלית ששגשגו באזור בימי השיא של האימפריה.
באותה תקופה ממש – הרבע השני של המאה השנייה לספירה – חווה העם היהודי בארץ ישראל את אחת השעות הקשות והמטלטלות בתולדותיו. הקיסר אדריאנוס ששלט בין 117 ל-138 לספירה יזם את הקמתה של העיר האלילית "איליה קפיטולינה" על חורבות ירושלים, צעד שהוביל יחד עם גזרות דת קשות לפריצת מרד בר כוכבא.
דיכוי המרד בידי הלגיונות הרומיים היה אכזרי במיוחד: מאות אלפי יהודים נהרגו, יישובים שלמים ביהודה חרבו לחלוטין, ואדריאנוס הטיל שורה של גזרות שמד שנועדו לעקור את התורה והמצוות (המכונות גזרות אדריאנוס, בהן הוצאו להורג עשרת הרוגי מלכות, ובהם רבי עקיבא. בעקבות החורבן והאיסור על כניסת יהודים לירושלים, מחק אדריאנוס את השם "יהודה" וטבע את הכינוי "סוריה פלשתינה", ומרכז החיים היהודי, התורני והרוחני של תקופת התנאים נדד צפונה – אל הגליל.
