תכננתי לכתוב כאן על יום הכיפורים שלנו בקיבוץ גבים שבעוטף עזה. זכינו השנה להשתתף במיזם של ארגון "איילת השחר", שייסד הרב שלמה רענן. כבר קרוב לשלושים שנה הוא דואג לקיום מניינים ושיעורי תורה בקיבוצים ובמושבים. אחרי 7 באוקטובר הרחיב רענן את פעילות הארגון, בעקבות הגברת הביקוש ליהדות והתמעטות ההתנגדות אליה.
כך, ביום הכיפורים האחרון נערכו מניינים בעשרות קיבוצים ברחבי הארץ. אחד מהם התקיים בגבים, הסמוך לשדרות, שם הוקם לאחרונה בית כנסת חדש על שמו של חבר הקיבוץ האהוב שלומי דוידוביץ הי"ד, שנרצח ב-7 באוקטובר. אבל הסיפורים המרגשים על תפילות יום הכיפורים בקהילת קודש גבים ייאלצו להמתין מעט, לטובת הסיפורים שהגיעו מקהילת קודש רבדים.
דניאל גרון, בן 39 וחבר הקיבוץ, שלח לי מייל ובו סיפר את סיפורו: "נולדתי ברבדים, קיבוץ שנוסד על ידי השומר הצעיר. נסעתי לטיול אחרי הצבא לדרום אמריקה, ושם התחזקתי. למעשה אני בתהליך של חזרה בתשובה. במהלך השנים הגיעו עוד כמה משפחות שומרות מסורת לקיבוץ, ועוד כמה חברים חזרו בתשובה, קנו בתים והשתלבו. ביחד איתן היה לנו חשוב להכניס את מסורת ישראל לקיבוץ".
הדרך לשם לא הייתה פשוטה. "בהתחלה היו התנגדויות מצד חברי הקיבוץ הוותיקים לעצם קיום התפילה. בהמשך היו להם התנגדויות לקיום התפילות בהפרדה – בין המתנגדים גם אמא שלי", סיפר גרון. אלא שעם השנים התמונה השתנתה: "משנה לשנה חדר האוכל ברבדים, שבו מתקיימות התפילות, עולה על גדותיו. עוד ועוד אנשים הגיעו לשמוע את תפילת הנעילה, ובעיקר שמתי לב שבאים המון ילדים שרוצים להיות חלק". עבור גרון, שגדל במקום, המראה הזה מקבל משמעות מיוחדת: "זה דבר מדהים, כי אני בתור ילד בקיבוץ לא חוויתי תפילות של יום כיפור. לא היה בכלל דבר כזה אצלנו".
והשנה התרחש רגע יוצא דופן. במשך כל השנים שבהן התקיימו התפילות לא היה לקהילה כהן. "השנה חבר קיבוץ בן 73 הגיע להתפלל איתנו, וגילינו שהוא כהן. לראשונה בחייו הוא עלה לברך אותנו בברכת הכהנים, וההתרגשות שלו הייתה דבר עוצמתי שאין לתאר", סיפר גרון.
אחרי התפילה הוא שוחח עם חבר הקיבוץ וגילה עד כמה הרגע היה חריג עבורו. "הוא אמר שמעולם לא לימדו אותו שיש דבר כזה ברכת כהנים, אבל אף פעם לא מאוחר להתחיל. אנחנו נמצאים איתו במשא ומתן, ויכול להיות שמעכשיו הוא יגיע לתפילות של שבת במהלך השנה כדי לברך אותנו".
אבל זה לא היה הרגע היחיד שריגש את גרון. השינוי הגיע גם אל תוך משפחתו. אמו, שבעבר הייתה בין המתנגדים לקיום התפילות בהפרדה, כבר אינה מתנגדת. "אמא שלי כבר הפסיקה להתנגד לתפילות, והיא נותנת לי את ברכת הדרך", סיפר.
ואז הגיע אביו. "אבא שלי, גם הוא חבר קיבוץ ותיק שגדל על הערכים של השומר הצעיר, ישב לידי בתפילת הנעילה והתפלל ביחד איתי בפעם הראשונה ביום כיפור. כל כך הרבה דברים מרגשים, שהרגשתי צורך עז לשתף". מדהים. תודה רבה, דניאל, על השיתוף ועל כל העשייה הרוחנית בקיבוץ שבו גדלת. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על כהנים.
ואולי בכל זאת מילה קטנה על קיבוץ גבים, שמתחברת לרבדים ובעצם למדינת ישראל כולה. כשיצאנו מהתפילה בגבים, בהפסקה שבין מוסף למנחה, ליווה אותנו בשבילי הקיבוץ יהודי חם שהיה חלק מרכזי מתפילות יום הכיפורים. תוך כדי השיחה התברר שהאיש הצנוע שהולך איתנו הוא מנכ"ל חברת הייטק גדולה ותת־אלוף במילואים. קוראים לו גיל שוורצמן.
השיחה התגלגלה לאירועי בוקר שמחת תורה תשפ"ד בקיבוץ. ואז התברר, שוב כמעט בדרך אגב, שבאותו בוקר שוורצמן, בן 60, קפץ מביתו, לקח מהכספת את אקדחו האישי ויצא להילחם במחבלים. לאחר שרבש"ץ הקיבוץ נפצע, הוא החליף אותו וניהל את הזירה.
בין היתר הוא סיפר לנו בהתרגשות על אחד הקליעים שירו המחבלים לעבר שער הקיבוץ בניסיון הכושל לפרוץ אותו. הקליע פגע בשער ויצא מצידו השני – כשהפגיעה הותירה צורה של מגן דוד. במוצאי יום הכיפורים, כשחלפנו על פני שער הקיבוץ בדרך הביתה, נזכרתי בשיחה ההיא בצהרי הצום. עצרתי את הרכב וירדתי לראות את הפגיעה בעצמי.
רק דקות קודם לכן הסתיימה תפילת הנעילה, עם תקיעות השופר והכרזת "ה' הוא האלוקים" של כ־150 מתפללים. מול השער חשבתי עד כמה המראה סמלי: האויב רצה לפגוע בנו, לחסל אותנו – אבל בעצם יצר מגן דוד. הוא גרם להתעוררות יהודית אדירה, שמאז 7 באוקטובר הולכת וגוברת. ועוד תלך ותגבר.
הייתי מסיים כאן באיזו פרפרזה על "פתח לנו שער בעת נעילת שער", אבל נראה לי שזה מספיק מרגש ככה.
