בעודנו נמצאים שלושים ושלוש ימים לבחירות לכנסת ה-26, יצאנו ליישובים בדואים בנגב כדי להרגיש את הדופק ולשמוע לאן הולך הקול הבדואי – המחוזר על ידי לא מעט מפלגות.
את הסיור שלנו אנחנו מתחילים בפרלמנט היומי בכניסה לעיר רהט, שם אנו פוגשים תושבים המנהלים, איך לא, שיח על הבחירות. בין השורות אנו מבינים שלא כולם מתכוונים להצביע לרשימות הערביות. תושב אחר משתף כי יצביע רק לרשימות הערביות – והוא בטוח כי הם יחברו לאיזנקוט מייד לאחר הבחירות.
משם אנו ממשיכים לשוק הבדואי המקומי, שהרי ידוע, שהשוק הוא זירת בחירות מרכזית. משיחות עם התושבים העוברים בשוק ניתן להסיק כי במגזר הבדואי בטוחים – הפעם הם יצליחו להחליף את הממשלה.
חלק גדול ממי שפגשנו מתכוונים להצביע הצבעת מחאה נגד השר בן גביר – בעקבות הריסות הבתים שעלו במאות אחוזים בשנים האחרונות. אך גם בין התושבים שפגשנו היו גם כאלו שהעדיפו לא לחשוף את המפלגה לה הם מתכוונים להצביע.
בסיום הסיור הגענו למספר מסקנות: המגזר הבדואי בנגב בחלקו הגדול מתכוון להצביע למפלגות הערביות שיחברו להערכתם לגדי אייזנקוט, חלקם האחר יצביעו לדמוקרטים של יאיר גולן, ומעט מאוד מתכוונים להצביע לליכוד – אך הם בחרו שלא לדבר על כך. אז האם הקול הבדואי בנגב יהיה זה שיכריע את הבחירות? בעוד קצת יותר מחודש נדע.
