כשראש הממשלה בנימין נתניהו עולה על בימת העצרת הכללית של האו"ם, תשומת הלב אינה מופנית רק לדברים שיאמר. לאורך השנים הפכו גם האביזרים, המפות והמחוות שהוא מביא איתו לחלק בלתי נפרד מהנאום – ולעיתים דווקא הם אלה שנשארים בזיכרון זמן רב אחרי שהנאום מסתיים.
פצצה מצוירת, טוש אדום, מפות, תצלומים, שתיקה ממושכת ואפילו קוד QR שניתן לסרוק באמצעות הטלפון. נתניהו הפך לאורך השנים את הבמה בניו יורק לא רק לזירה דיפלומטית, אלא גם לזירה חזותית שבה מסר מורכב מתנקז לעיתים לתמונה אחת.
אחד הרגעים המזוהים ביותר איתו הגיע בספטמבר 2012. במהלך נאומו על תוכנית הגרעין האיראנית, שלף נתניהו תרשים של פצצה מצוירת וסימן עליה בטוש אדום את מה שהציג כ"קו האדום" שיש להציב בפני איראן. התמונה הפכה בתוך שעות לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם המאבק הישראלי בתוכנית הגרעין האיראנית ועוררה הד תקשורתי רחב ברחבי העולם.
שלוש שנים לאחר מכן, בנאום שנישא על רקע הסכם הגרעין עם איראן, נתניהו הגיע ללא תרשים גדול – אבל יצר רגע חזותי מסוג אחר. לאחר שאמר כי תגובת העולם לאיומיה של איראן להשמיד את ישראל הייתה "שתיקה מוחלטת", הוא עצר את נאומו ועמד בשתיקה במשך 44 שניות מול נציגי המדינות באולם.
ב-2018 חזרו העזרים החזותיים. נתניהו התייחס לארכיון הגרעין האיראני שהובא לישראל והציג מעל בימת האו"ם מפות ותצלומים. באותו נאום הוא גם חשף, לדבריו, מתקן גרעיני סודי נוסף בטהרן, והציג את מיקומו בפני העולם.
בספטמבר 2023 חזר הטוש – אבל הפעם המסר היה שונה. נתניהו הציג מפה של מה שכינה "המזרח התיכון החדש" וסימן עליה מסדרון עתידי שיחבר בין הודו לאירופה דרך מדינות ערב וישראל. בניגוד לאזהרות שאפיינו חלק מהנאומים הקודמים, הפעם נועד העזר החזותי להציג חזון אזורי של חיבור כלכלי ונורמליזציה.
שנה לאחר מכן, בעיצומה של המלחמה, הגיע נתניהו עם שתי מפות שכונו "הברכה" ו"הקללה" – האחת הציגה את האפשרות לשיתוף פעולה אזורי, והשנייה את ציר האיומים בהובלת איראן. במהלך אותו נאום הזהיר כי לישראל יש יכולת להגיע לכל מקום במזרח התיכון.
אותו יום הפך דרמטי עוד יותר מחוץ לאולם. זמן קצר לאחר נאומו תקף חיל האוויר את המפקדה המרכזית של חיזבאללה בדאחייה בביירות, בתקיפה שבה חוסל מזכ"ל הארגון חסן נסראללה.
ב-2025 האביזר כבר היה קטן מספיק כדי להיכנס לדש החליפה. נתניהו ענד קוד QR גדול וביקש מהנוכחים להרים את הטלפונים ולסרוק אותו. הקוד הפנה לתכנים הקשורים למתקפת 7 באוקטובר, כחלק מניסיון להחזיר את האירועים למרכז השיח הבינלאומי.
נתניהו כמובן לא המציא את השימוש באביזרים ובהמחשות מעל בימת האו"ם. לאורך השנים מנהיגים שונים הגיעו אליה עם מסמכים, ספרים וחפצים, ולעיתים אף הפכו את הנאום למופע פוליטי של ממש. אלא שאצל נתניהו הפך השימוש בעזר החזותי לדפוס חוזר: לקחת מסר מדיני או ביטחוני מורכב, לצמצם אותו לסמל אחד ולנסות להפוך אותו לתמונה שתישאר בזיכרון.
הפצצה נועדה להזהיר, השתיקה להמחיש, המפה להציג חזון וקוד ה-QR להזכיר. כעת נתניהו חוזר לבימת האו"ם פעם נוספת, לאחר שכבר הצהיר כי בכוונתו להשתמש בנאום כדי להציג את עמדת ישראל ולהשיב לביקורת הבינלאומית.
והשאלה שנותרה פתוחה היא אותה שאלה שחוזרת כמעט בכל פעם שהוא מגיע לניו יורק: איזה שפן ישלוף הפעם נתניהו מהכובע – והאם גם הפעם יצליח לייצר את התמונה שתישאר חקוקה בזיכרון העולמי?
