יש פוליטיקאים שהצליחו למכור לציבור במשך שנים תדמית של ימין בלתי מתפשר, ואביגדור ליברמן הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך. הוא בנה קריירה שלמה על סיסמאות של כוח, על משפטים כמו בלי נאמנות אין אזרחות, על הבטחות לטרנספר והצעות לחילופי שטחים. הציבור הימני האמין שהוא החומה האחרונה, האיש שלא יוותר על אף שעל.
ועכשיו, בזמן שאנחנו עדיין נלחמים על הבית, בזמן שהמלחמה עדיין לא הסתיימה והפצעים של 7 באוקטובר עדיין פתוחים, ליברמן מציע להכניס את ירדן לנהל את יהודה ושומרון. הוא אמר זאת במפורש, שצריך להגיע להבנה עם הירדנים שהם ינהלו את השטח. אחר כך בסביבתו ניסו לתקן והסבירו שהוא התכוון לשטחי A ו-B ולא B ו-C, אבל התיקון הזה לא משנה את התמונה. בין אם מדובר ב-A ו-B ובין אם ב-B ו-C, המשמעות היא אחת: העברת האחריות הביטחונית על לב הארץ לידיים זרות, הכנסת צבא זר, גדודים בפיקוד ירדני, ללב יהודה ושומרון.
בימין זועמים על הצעת ליברמן: "הפקרת ביטחוננו בידי צבא זר"
צריך לשאול ביושר, איך אחרי מה שעברנו אפשר בכלל להעלות רעיון כזה. אחרי שראינו מה קורה כשנותנים לארגון טרור לבנות כוח צבאי ממש מעבר לגדר, כשראינו מה המחיר של בריחה מאחריות ביטחונית, איך אפשר להציע להחליף את צה"ל בצבא ירדן. ירדן היא מדינה ששבעים אחוז מאזרחיה הם פלסטינים, מדינה שהרחוב שלה שונא את ישראל, מדינה שהמלך שלה רק אתמול תקף את ישראל בצורה החריפה ביותר. האם עליו אנחנו רוצים לסמוך שישמור על ילדינו ביצהר ובפסגות.
על ביטחון לא עושים מיקור חוץ. אפשר להתווכח על הסדרים מדיניים, אפשר להתווכח על גבולות ועל פתרונות עתידיים, אבל דבר אחד חייב להיות ברור ולא נתון למשא ומתן: על הביטחון של מדינת ישראל רק מדינת ישראל אחראית. משה דיין עשה את הטעות ההיסטורית של חייו ב-1967 כשנתן לווקף הירדני את המפתחות להר הבית מתוך מחשבה שזו מחווה שתביא שלום, ועד היום אנחנו משלמים על הטעות הזאת בדם, בהר ובכל מקום אחר.
ההתבטאות החריגה של ליברמן שהרתיחה את נתניהו: "חזור בך מייד"
לכן ליברמן יכול להציע מה שהוא רוצה, זו זכותו הדמוקרטית. אבל לפחות שיפסיק למכור את זה לציבור כימין בלתי מתפשר. כי אין שום דבר ימני במסירת יהודה ושומרון לירדן.
