אחרי שרות של כשלושים שנה במודיעין בחקירות ובהפעלת מקורות חיים וכמי שפיקד על יחידות מודיעין וחקירות במשטרת ישראל אני מכיר כלל יסוד אחד, במודיעין אין בערך. יש סמכות, יש הסמכה, יש שרשרת פיקוד, יש כללים, ויש גבולות שאסור לחצות. לכן עדותו של תנ"צ בדימוס ערן קמין שהוא איש חקירות מוכשר ועתיר זכויות, מחייבת הסתכלות מקצועית ומשפטית כאחת.
קמין העיד כי יזם פגישה עם העיתונאי בן כספית בבית קפה, כדי לברר מידע שנגע למשפחת נתניהו. הוא אף אמר, "לא רציתי שקציני האיסוף שלי ידעו שאנו בקשר". כאן נמצאת הבעיה. לא מדובר בפגישה תקשורתית שגרתית. לא מדובר בהעברת תגובה של המשטרה. מדובר, לפי עדותו של קמין עצמו, בבירור ידיעות מודיעיניות. וזה כבר עולם אחר.
מי רשאי לאסוף מודיעין?
במשטרה לא כל שוטר/קצין רשאי לאסוף מודיעין ולהפעיל מקורות חיים. פקודת מטא"ר 14.04.02 קובעת כי שוטר שלא הוסמך לכך לא יעסוק באופן יזום באיסוף מידע מודיעיני ובהפעלת מקורות חיים, וכי באיסוף מידע מודיעיני יעסקו גורמי האיסוף שהוכשרו והוסמכו לכך.
סעיף 1(ב), מגדיר מי הוא גורם איסוף: "גורם איסוף – רכז מודיעין או קצין איסוף ביחידה, בוגר ומוסמך קורס להכשרת רכזים, אשר מוצב ומשמש בפועל בתפקיד". סעיף 2(א): "שוטר שלא הוסמך לכך לא יעסוק באיסוף מידע מודיעיני ובהפעלת מקורות חיים באופן יזום".
סעיף 2(ב) קובע: "באיסוף מידע מודיעיני יעסקו רק גורמי האיסוף שהוכשרו והוסמכו לתפקיד זה". מכאן שגורם איסוף הוא לא כל קצין בכיר. אלא כאמור רק רכזי מודיעין או קציני איסוף שעברו הכשרה והסמכה, ומוצבים ומשמשים בפועל בתפקיד הזה.
"בן כספית מסר את המקורות?": ההתפתלות של יועמ"ש יאח"ה לשעבר
לכן גם מפקד בכיר, אפילו כזה שמתחתיו פועלת יחידת מודיעין, אינו רשאי להפוך את עצמו למפעיל או לגורם איסוף. אם מידע מגיע אליו, גם אם באקראי, גם אם ביוזמת אדם אחר, וגם אם המידע נראה לו חשוב ביותר, חובתו היא להכניס מיד לתמונה את גורם המודיעין המוסמך. לא לאסוף בעצמו. לא לקבוע בעצמו פגישה עם המקור. לא לברר בעצמו את המידע. יודגש, יוזמת המקור אינה יוצרת סמכות אצל השוטר. גם מפעיל מוסמך אינו רשאי להפעיל כל אדם וזו נקודה שאסור להחמיץ.
גם רכז מודיעין או קצין איסוף שהוסמך כדין להפעיל מקורות חיים אינו מקבל בכך היתר להפעיל כל אדם. יש אנשים אסורים בהפעלה או שהפעלתם כפופה למגבלות מיוחדות ובהם, בין היתר, עורכי דין, עיתונאים ואנשי תקשורת, בשל ניגודי עניינים, חסיונות והרגישויות המיוחדות הכרוכות בתפקידיהם.
כלומר, יש כאן שתי שאלות נפרדות: מי רשאי להפעיל? את מי מותר להפעיל? אלה שני תנאים מצטברים. הסמכה של מפעיל אינה מוחקת את האיסור על הפעלת אדם שאסור להפעילו. וזו בדיוק הסיבה שהפעלת מקורות חיים היא מקצוע. איש מודיעין מקצועי חייב לדעת לא רק כיצד להשיג מידע, אלא גם ממי אסור לו להשיג אותו. הוא חייב להכיר את הנהלים, הגבולות, את האיסורים ואת החריגים. מי שאינו מכיר אותם עלול לעבור על הכללים גם אם הוא עצמו בעל הסמכה.
ומה לגבי עיתונאי?
אין מניעה שקצין משטרה ייפגש עם עיתונאי. שוטרים וקצינים נפגשים עם עיתונאים כחלק מעבודתם, להעברת מידע בנושאים מקצועיים כמו תנועה , ארועי סדר, ארועים שצריכים להגיע לידיעת הציבור הרחב ,מסרים, תגובות וקשר מקצועי עם אמצעי התקשורת.
אבל ברגע שמטרת המפגש היא לקבל מידע מודיעיני מעיתונאי, לברר באמצעותו ידיעות או לאסוף ממנו מידע, אנחנו כבר לא במערכת היחסים התקשורתית הרגילה. איסוף הוא איסוף גם אם לא קוראים לו איסוף. ואם מדובר באדם שהפעלתו אסורה או מוגבלת, העובדה שהוא עיתונאי אינה פרט שולי. היא לב העניין.
ועכשיו מגיעה כאן השאלה המשפטית, בעיניי, נדבך חמור לא פחות. חוק יסוד הממשלה קובע בסעיף 17(א): “לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.” ומה עולה מעדות קמין? קמין נפגש עם בן כספית ב 29 בנובמבר 2015, בבית קפה ארקפה בגבעתיים, לפי הפרסום העדכני המתבסס על עדותו והחומר שהוצג בבית המשפט.(ישראל היום, העין השביעית)
הוא נשאל אם היה אישור יועמ״ש לפעולות הנוגעות למידע על נתניהו. תשובתו הייתה, “לא צריך.” הוא הסביר שלדעתו החובה לקבל אישור חלה כאשר ראש הממשלה נחקר כחשוד, ולא בשלב הבדיקה. עוד אמר כי הוא מניח שלראש אגף החקירות והמודיעין היה אישור מהיועמ״ש, אך הוא עצמו לא ביקש לראות אישור כזה.
וזה בדיוק המקום שבו אי אפשר לעבור לסדר היום. קמין לא קיבל אישור יועמ״ש לפתוח בהליך האיסופי שהוא עצמו יזם. יודגש, הוא זה שיזם את המפגש עם בן כספית העיתונאי ואיש התקשורת. הוא זה שביקש לברר ידיעות. הידיעות נגעו לראש הממשלה. בהמשך הועבר המידע לחוקרים ונגבו מכספית הודעות.
לפי עדות מומי משולם, רק לאחר מכן, ביוני 2016, התקיימה ישיבה אצל היועמ״ש שבה אושרו פעולות חקירה בנושאים נוספים שעלו מהמידע. (העין השביעית) כלומר, מדובר ברצף של איסורים עליהם עבר שצריכים להיבחן במלוא החומרה: 1. פעולת איסוף מודיעינית, ללא גורם איסוף מוסמך. 2. מפגש עם עיתונאי לצורך בירור מידע מודיעיני.
3. עקיפה של קציני האיסוף, שלדברי קמין עצמו לא רצה שיידעו על הקשר. 4. היעדר אישור יועמ״ש לשלב שבו החל האיסוף המכוון נגד ראש הממשלה. אלה אינם פרטים נפרדים. אלו הם רצף של איסורים עליהם עבר תנ״צ ערן קמין.
גישוש מודיעיני איננו שטח הפקר
אפשר לקרוא לזה “בדיקה ”. אפשר לקרוא לזה “סינון ראשוני ”. אפשר לקרוא לזה “רק רציתי להבין את המידע ”. אבל השם אינו קובע. מה שקובע הוא מה נעשה בפועל. כאשר קצין פונה לאדם כדי לברר מידע הנוגע לראש הממשלה, מקבל ממנו מידע, בוחן אותו ומעביר אותו להמשך פעולה, מדובר בפעולת איסוף מודיעינית שיש לה משמעות ממשית להליך החקירתי.
יודגש, מודיעין הוא לא גוף עצמאי במרחב, כל פעולה מודיעינית היא חלק אינטגרלי מחקירה! אי אפשר ליצור “אזור ביניים” שבו כללי המודיעין אינם חלים ועדיין לומר שהחקירה טרם התחילה. והרי בדיוק בשביל זה קיימת שרשרת מקצועית. בשורה התחתונה, הבעיה איננה שקצין משטרה נפגש עם עיתונאי.
הבעיה היא כאשר מפגש כזה משמש לאיסוף מידע מודיעיני, מחוץ לגורמי האיסוף המוסמכים, מול אדם שהפעלתו מוגבלת או אסורה, ובמקביל מתחיל הליך איסופי הנוגע לראש הממשלה ללא אישור היועמ״ש. כאן כבר לא מדובר בעניין טכני. מדובר ברצף של שאלות מודיעיניות ומשפטיות.
1. מי אסף? 2. מי הוסמך לאסוף? 3. מי היה רשאי להפעיל? 4. את מי בכלל היה מותר להפעיל? 5. מי אישר את הפעולה? 6. מכוח איזו סמכות נאסף המידע על ראש הממשלה? כי במודיעין יש כללים. דרגה אינה הסמכה. יוזמת המקור לא יוצרת סמכות.
הסמכת מפעיל אינה מתירה להפעיל אדם שאסור להפעילו. ו“בדיקה ראשונית” היא לא מילת קסם שמבטלת את כללי המודיעין והמשפט. במודיעין יש דרך. יש שרשרת פיקוד. יש גורמי איסוף. יש הכשרה. יש מגבלות. ויש קווים אדומים שאסור לחצות.
אז אם אנשי המודיעין לא היו בתמונה, מי בדיוק הפעיל את המודיעין? החומרה בפרשה אינה מסתכמת בעצם הפגישה עם עיתונאי. מדובר בשאלה רחבה בהרבה, האם החל הליך איסופי, חקירתי הנוגע לראש הממשלה ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה, ובמקביל תוך עקיפת הכללים המקצועיים המסדירים איסוף מודיעיני והפעלת מקורות. איסוף מודיעין אינו פעילות מנותקת מן החקירה.
כאשר האיסוף נועד לברר חשדות, לאתר מידע ולהכווין המשך פעולות חקירה, הוא מהווה חלק אינטגרלי מההליך החקירתי. לכן אין להפוך את המילה “מודיעין” למעין אזור פטור מדרישות משפטיות. במקביל, איסוף מודיעיני והפעלת מקורות חיים אינם נתונים לכל קצין. אלה פעולות מקצועיות המותרות לגורמי איסוף שהוכשרו, הוסמכו ומוצבים בפועל בתפקידם.
גם מפעיל מוסמך אינו רשאי להפעיל כל אדם, נהלי חטיבת המודיעין קובעים מגבלות ואיסורים ביחס לאנשים שאסור או מוגבל להפעילם, ובהם עיתונאים, אנשי תקשורת ועורכי דין. לכן קיימות כאן שתי שכבות של איסורים: מי שאינו מוסמך, אינו רשאי לאסוף ולהפעיל. מי שמוסמך, אינו רשאי להפעיל אדם שהפעלתו אסורה או מוגבלת.
וכאשר מדובר בראש ממשלה, מתווספת שכבת סמכות משפטית מיוחדת, פתיחת חקירה פלילית נגד ראש הממשלה מחייבת את הסכמת היועמ״ש. מכאן חומרת העניין, אם בוצע איסוף מודיעיני מכוון שנועד לברר חשדות כלפי ראש הממשלה ולהניע את ההליך החקירתי, לא ניתן להתייחס אליו כאל “גישוש תמים” שאינו כפוף למסגרת החקירתית ולדרישת האישור.
ובמילים פשוטות, לא כל קצין רשאי לאסוף. לא כל מפעיל רשאי להפעיל כל אדם. ואיסוף מודיעיני שנועד לקדם חקירה אינו עומד מחוץ לחקירה. זהו בדיוק הגבול שבמערכת אכיפת חוק חייבים עליו לשמור.
