בית משפט השלום בנתניה דחה היום (חמישי) את תביעת לשון הרע שהגיש סאיד עיסא, מבכירי ההנהגה הציבורית בכפר קאסם, ובעל עסק קרמיקה מרכזי בעיר, נגד העיתונאי מאיר אטינגר, וחייב אותו לשלם 15 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.
התביעה נגד אטינגר שיוצג בידי "חוננו" עסקה בפרסום שכתב במאי 2022, בעקבות כתבה שעסקה בעיסא, בו טען כי הבכיר בכפר קאסם היה ממארגני קבלת פנים למחבל משוחרר מהעיר, שהורשע, בין היתר, בעבירות של סיוע להריגה וניסיון לחטיפת חיילים עבור חמאס. עיסא טען מנגד כי מדובר בפרסום שקרי, והכחיש כי ארגן את קבלת הפנים או השתתף בה. אלא שבית המשפט דחה את גרסתו וקבע כי הוא אכן נטל חלק באירוע.
עם מטען מרחפן: הפיגוע שנמנע בענקית ההייטק ברעננה
בפסק הדין קבעה השופטת כי עדותו של עיסא הייתה מתפתלת, מגומגמת, ולא עקבית, וכי היא עמדה בניגוד לפרסומים בזמן אמת ולראיות שהוצגו בתיק. עוד נקבע כי עיסא הגיע לחצר ביתו של האסיר המשוחרר ביום שחרורו, ידע שמתקיימת במקום קבלת פנים ובירך אותו, ולא כפי שטען בתחילה שהגיע למקום רק כדי לסייע באכיפת מגבלות הקורונה.
אחת הראיות המרכזיות שעליהן הסתמכה השופטת הייתה פוסט שפורסם בדף הרשמי של הוועד העממי בכפר קאסם, שבראשו עמד עיסא. בפוסט בירך הוועד את האסיר המשוחרר על יציאתו לחופשי, ובצמוד אליו הופיעה תמונתו של עיסא כשהוא לצד האסיר בחצר ביתו. בית המשפט ציין כי עיסא העיד שהוא עומד מאחורי תוכן הפוסט, וקבע כי השילוב בין הפוסט, התמונות והראיות האחרות מוכיח את השתתפותו בקבלת הפנים ואת הזדהותו עם האירוע.
בכל הנוגע למילה "ארגן", שבה התמקד עיקר הוויכוח המשפטי, קבעה השופטת כי גם אם לא הוכח שעיסא היה הגורם שארגן בפועל את קבלת הפנים, אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה. בית המשפט קבע כי לנוכח מעמדו הציבורי של עיסא, נוכחותו באירוע, הברכה שהעניק לאסיר המשוחרר והפרסום מטעם הוועד שבראשו עמד, המשמעות המהותית של הפרסום הייתה נכונה. השופטת אף קבעה כי המילה "ארגן" מהווה במקרה הזה פרט שולי שאין בו פגיעה של ממש, ולכן הפרסום נהנה מהגנת אמת הפרסום גם בהתאם לחוק איסור לשון הרע.
לדבריה של השופטת, נוכחותו של עיסא באירוע ומתן ברכתו לאסיר שהורשע בעבירות חמורות, בצירוף הפוסט שפרסם הוועד העממי, היו לכל הפחות שווי ערך בעוצמתם למילה "ארגן", ואף עשויים לעלות עליה. בכך קיבלה השופטת את הטענה כי הפער בניסוח הנקודתי אינו שולל את ההגנה כאשר האמת המהותית של הפרסום הוכחה.
בית המשפט הוסיף כי לפרסום היה גם עניין ציבורי מובהק, בין היתר בשל תפקידו הציבורי של עיסא כראש ועד העם בכפר קאסם והפעילות שקיים מול גורמי שלטון. בנוסף, השופטת קיבלה את טענות ההגנה בעניין תום הלב וקבעה כי הפרסום נכנס לגדר ההגנות הקבועות בחוק, הנוגעות לחובה מוסרית וחברתית של עיתונאי ותחקירן ולפרסום שהוא הבעת דעה על התנהגותו של איש ציבור. השופטת אף קבעה כי בנסיבות העניין עומדת לאטינגר החזקה כי הפרסום נעשה בתום לב. עוד קבעה השופטת כי עדותו של אטינגר הייתה "סדורה, עקבית, קוהרנטית ומהימנה", וכי גרסתו בנוגע לנרטיב שעמד בבסיס הפרסום הוכחה בחומר הראיות.
מנגד, נקבע כי עיסא לא הצליח לבסס את טענתו כי לא השתתף בקבלת הפנים, ובית המשפט אף ציין כי הראיות הצביעו על כך שהוצג בזמן אמת כאיש ציבור שהיה בחזית האירוע לצד הגורמים שארגנו אותו. בסופו של דבר, כאמור, דחתה השופטת את התביעה במלואה וחייבה את עיסא לשלם לאטינגר 15 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום. בפסק הדין נקבעה גם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 60 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
עו"ד אלעדי ויזל, שייצג את אטינגר מטעם ארגון חוננו, מסר בתגובה: "אנו מברכים על פסק הדין, ששם קץ לניסיון נועז של איש ציבור להשתמש בבית המשפט ככלי להשתקת ביקורת ציבורית ולהסתרת תמיכה במחבל משוחרר. התובע ביקש לאחוז את החבל משני קצותיו: להתגאות בפני הציבור הערבי במתן חסות, חיבוקים וברכות למחבל משוחרר שהורשע בסיוע לרצח וניסיון לחטיפת חיילים".
מעו"ד של עיסא נמסר בתגובה: "תביעתו של מר עיסא הוגשה כנגד הפרסום בדבר היותו ממארגני קבלת הפנים לאסיר המשוחרר ולא ביחס לעצם השתתפותו בחלק מן האירוע. מר עיסא לא ארגן ו אף לא היה מבין מארגני קבלת הפנים לאסיר. מר עיסא הגיע לחצר ביתו של האסיר המשוחרר בסוף קבלת הפנים, מתוקף תפקידו כיו"ר הועד העממי בכפר קאסם ולצורך סיוע בפיזור התקהלות אסורה בניגוד לכללי הקורונה, שחלו במועד הרלוונטי.
פסק הדין הוא שגוי, הן בקביעותיו והן בתוצאתו והוא מלא במסקנות שאינן רלוונטיות לתוצאה ובקביעות שהן יצירות יש מאין. כך למשל, בית המשפט בחר להתעלם מהודאת הנתבע (שהנו עיתונאי חוקר) כי פרסם שמר עיסא היה מבין
מארגני קבלת הפנים לאור מסקנתו האישית, לאחר שכל הפרסומים עליהם טען שהסתמך לא כללו ולו בחצי משפט טענה שמר עיסא היה מבין מארגני קבלת הפנים.
חרף זאת בית המשפט החיל את הגנת אמת הפרסום, בנימוק שאין לקבלו. בניגוד להלכות הידועות בתחום לשון הרע בית המשפט בחר לבחון דווקא את מצבו של
מפרסם לשון הרע ולא של הקורא הסביר. אם בכך לא די – בית המשפט הגדיל והעניק לנתבע את הגנת תום הלב, אשר נטענה על ידו לראשונה רק בשלב הסיכומים ולמר עיסא, כתובע אשר סיכומיו כבר הוגשו, לא הייתה אפשרות להתנגד. יתר השגיאות הרבות והמהותיות שבפסק הדין יפורטו כנדרש בערעור שיוגש. מר סעיד עיסא מוכר בפעילותו הציבורית למען דו קיום ורק בשל כך הוגשה התביעה, בכדי ששמו הטוב לא ייפגע".
