שבות רענן, ממייסדות פורום נשות המילואימניקים ואחת הדוברות הבולטות נגד יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', ניסתה להשיג מקום משוריין ברשימתו לכנסת. במסגרת המגעים אף העבירה רענן מסר מפתיע לפיו היא "מוכנה לסלוח על כל מה שהיה". אלא שהמהלך נבלם, רענן נותרה מחוץ לרשימה, ובמפלגה הגיבו ברמיזה עבה על מידת נאמנותה למחנה.
הפנייה השקטה של רענן לסמוטריץ' עומדת בניגוד מוחלט לקו התקיף שהובילה נגדו בפומבי לאורך החודשים האחרונים. בריאיון שהעניקה בפברואר האחרון אמנם הודתה כי מפלגת הציונות הדתית היא "המקום הטבעי" שממנו הייתה אמורה לפעול, אך מיהרה לטעון כי סמוטריץ' סטה מדרך הישר ואף "בוגד בערכים של הציונות הדתית".
סלע המחלוקת המרכזי בין השניים היה חוק הגיוס. כמי שהובילה את קולן של משפחות המילואים בזמן המלחמה, דרשה רענן לשים קץ לפטור החרדי משירות צבאי. ביולי החריפה את הטון במאמרים פובליציסטיים, בהם טענה כי סמוטריץ' הפנה עורף ללוחמים לטובת הברית הפוליטית עם המפלגות החרדיות, והפך את מפלגתו לגוף סקטוריאלי צר שאינו מייצג עוד את המגזר הדתי-לאומי. בסוף אותו חודש אף טענה בריאיון כי סמוטריץ' העביר לה "סוג של איום" כדי להשתיקה.
לצד הביקורת, חיפשה רענן בית פוליטי שיתאים לעמדותיה הימניות. היא חברה תחילה למהלך הפוליטי של יועז הנדל במסגרת מפלגת המילואימניקים, אך ביולי הודיעה כי לא תתמודד בפריימריז כדי לא לפגוע במאבק הגיוס וכדי להישאר נאמנה לציבור הימני שממנו היא באה. שמה אף הוזכר כחלק מגישושים להקמת מסגרת ימין ממלכתי לצד דמויות כמו יולי אדלשטיין ואיילת שקד, ובאוגוסט הצהירה על שאיפתה להקמת "ממשלה ציונית רחבה".
אלא שבסופו של דבר, החיפושים הובילו אותה בחזרה לדלת של סמוטריץ'. במקביל למתקפות הגלויות, נעשתה פנייה ישירה לקבלת שריון ברשימת הציונות הדתית, בליווי אותה אמירה יוצאת דופן על מוכנות ל"סליחה". המגעים לא צלחו, והשריון לא ניתן.
בתגובה רשמית מסרה מפלגת הציונות הדתית: "רבים פנו לציונות הדתית בבקשה להשתריין לכנסת. לאחר בחינה נבחרו המועמדים הראויים ביותר והנאמנים ביותר למחנה הלאומי". הניסוח המדגיש את המונח "נאמנים" מהווה עקיצה ישירה לרענן, וממחיש כי למרות ניסיונה לסגור מעגל פוליטי, הדלתות בציונות הדתית נטרקו בפניה.
שבות רענן מסרה בתגובה: "לאורך כל הדרך רציתי להשפיע על מפלגת הציונות הדתית כדי שתחזור לייצג את כלל הציבור הציוני דתי ואת ערכיו".
