המכות שספג המשטר האיראני במלחמה לא הסתיימו בפגיעה ביכולותיו הצבאיות ובחיסול בכירי השלטון. תחקיר נרחב של ה"ניו יורק טיימס", המבוסס על שיחות עם גורמים איראנים ואנשי משמרות המהפכה, חושף תמונה חריגה של מאבקי כוח, שרשרת פיקוד מעורערת והחלטות צבאיות דרמטיות המתקבלות לכאורה מאחורי גבם של חלק מבכירי המדינה.
במרכז הפרשה עומדת תקיפתן של שלוש ספינות מסחריות במצר הורמוז בחודש יולי, זמן קצר לאחר שאיראן וארצות הברית הגיעו להבנות שנועדו לעצור את ההסלמה. התקיפות, שאחת מהן פגעה במכלית גז טבעי נוזלי קטארית, קטעו את הרגיעה והובילו בתוך זמן קצר לתגובה אמריקנית נרחבת נגד מטרות צבאיות באיראן. אלא שלפי התחקיר, אפילו חלק מהצמרת בטהרן הופתע מהאירוע.
הנשיא התקשר בזעם – מפקד משמרות המהפכה: לא ידעתי
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן שהה באותה עת בעיראק, במסגרת טקסי האבל על מותו של המנהיג העליון עלי חמינאי. כאשר נודע לו שכוחות איראניים תקפו את הספינות, הוא התקשר בזעם למפקד משמרות המהפכה, הגנרל אחמד וחידי, הגדיר את הפעולה "פזיזה" ודרש לדעת מי אישר אותה.
לפי חמישה גורמים איראנים ושני אנשי משמרות המהפכה ששוחחו עם ה"ניו יורק טיימס", התשובה שקיבל הייתה חריגה: וחידי טען כי לא אישר את התקיפה – ואף לא ידע עליה מראש. גם המועצה העליונה לביטחון לאומי, הגוף שאמור לעסוק בהחלטות האסטרטגיות הרגישות ביותר של המשטר, לא עודכנה לטענתו מבעוד מועד.
האירוע חשף עד כמה עמוקים הסדקים בתוך מנגנון קבלת ההחלטות האיראני. בזמן שחלק מההנהגה ניסה לייצב את המצב ולהימנע מסבב נוסף מול ארצות הברית, גורמים ניציים בתוך המערכת פעלו לכאורה בכיוון ההפוך.
פזשכיאן שב במהירות לטהרן. זמן קצר לאחר מכן הגיעה התגובה האמריקנית: תקיפות נגד מערכי הגנה אווירית, מתקני תצפית, אתרי טילים נגד ספינות, אתרי שיגור כטב"מים ומתקנים נוספים. עצם תקיפת שלוש הספינות והתגובה האמריקנית דווחו בזמן אמת גם במקורות אמריקניים ובינלאומיים.
החקירה הובילה לאחד האנשים האפלים במשטר
לפי שלושה גורמים איראנים שצוטטו בתחקיר, בדיקות שנערכו בעקבות האירוע הצביעו על אדם אחד כבעל תפקיד מרכזי בהחלטה: חוסיין טאאב.
טאאב הוא אחד מאנשי מנגנוני הביטחון הוותיקים והקשוחים של הרפובליקה האסלאמית. במשך שנים הוא עמד בראש מערך המודיעין של משמרות המהפכה, ובתקופתו הפך לאחד האנשים המזוהים ביותר עם מנגנוני הדיכוי והמודיעין של המשטר.
הקריירה שלו ספגה מכה קשה ב-2022. עלי חמינאי הדיח אותו מתפקידו לאחר רצף כישלונות ביטחוניים, כשברקע החדירה העמוקה שיוחסה לישראל אל תוך המערכת האיראנית וסיכול מזימות איראניות מחוץ למדינה.
אלא שאחרי חיסולו של חמינאי השתנתה התמונה. טאאב חזר מהצללים, התחזק מחדש בצמרת ולפי גורמים איראנים מילא תפקיד משמעותי גם בתהליך שהוביל לבחירת מוג'תבא חמינאי כיורשו של אביו. לאחרונה הוא מונה לעמוד בראש הבסיג' – המיליציה הכפופה למשמרות המהפכה ומשמשת במשך שנים אחד הכלים המרכזיים של המשטר לדיכוי התנגדות מבית.
האיש שדחף לחידוש העימות
לפי התחקיר, טאאב התנגד מלכתחילה להסדרה עם ארצות הברית. שלושה גורמים איראנים טענו כי החקירה הפנימית העלתה שהוא היה זה שנתן את ההוראה שהובילה לתקיפת הספינות.
כאשר פזשכיאן ביקש לברר כיצד יצאה הפעולה לפועל ללא אישור הצמרת, נטען בפניו כי מפקדים בשטח פעלו בהתאם להוראה מוקדמת שאפשרה להם לתקוף כלי שיט שלדעתם מערערים את השליטה האיראנית במצר הורמוז – גם ללא אישור חדש מהפיקוד המרכזי.
האירוע עורר עימות חריף בצמרת. לפי גורמים ששוחחו עם העיתון, ישיבות ההנהגה הפכו לזירת האשמות וצעקות, שני גנרלים בכירים אף איימו להתפטר, ובכירים האשימו זה את זה בבגידה.
הטלטלה תרמה גם לשינויים במועצה העליונה לביטחון לאומי ולהצבתו של מוחסן רזאי – מפקד משמרות המהפכה לשעבר ואחד האנשים הוותיקים במערכת האיראנית – בעמדת מפתח בניסיון לתווך בין מוקדי הכוח.
ומי בכלל מנהל את איראן?
מעל מאבקי הכוח מרחפת שאלה גדולה עוד יותר: מצבו ומידת שליטתו בפועל של המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי.
מאז מות אביו והעברתו של השלטון לידיו, מוג'תבא כמעט ואינו נראה בציבור. אפילו בני משפחתו סיפרו שאינם יודעים היכן הוא נמצא, והמשטר מסתפק בהודעות על פעילותו ובדיווחים על פגישות שקיים.
פזשכיאן עצמו סיפק בחודשים האחרונים גרסאות שונות בנוגע לקשר עמו. לפי גורמים ששוחחו עם ה"טיימס", באחד המקרים הוסע הנשיא תחת אבטחה כבדה ונוצר עבורו קשר מאובטח עם אדם שהציג עצמו כמתווך מטעם המנהיג העליון. לאחר מכן, לטענת אותם גורמים, פזשכיאן עצמו לא היה בטוח אם אכן שוחח עם חמינאי.
בדיווחים אחרים נטען כי התקיימו פגישות נוספות וממושכות יותר. כלי התקשורת הממלכתיים באיראן דיווחו בסוף יולי על פגישה שעסקה בעניינים צבאיים וכלכליים. עם זאת, היעדרותו המתמשכת של חמינאי מהמרחב הציבורי ממשיכה לעורר שאלות לגבי מצבו ולגבי זהות האנשים שמחזיקים בפועל במושכות השלטון.
תוכנית הניצים: להבעיר את האזור
המאבק אינו רק אישי. לפי ה"ניו יורק טיימס", בשבועות האחרונים התגבשו בתוך הצמרת האיראנית שתי תפיסות מנוגדות באשר לדרך שבה על המשטר להתמודד עם הלחץ האמריקני.
מחנה אחד, המזוהה בין היתר עם פזשכיאן ועם יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, הזהיר כי המשך המלחמה עלול להוביל את איראן למשבר עמוק עוד יותר. המצור האמריקני על נתיבי הסחר, הפגיעה בייצוא הנפט והלחץ הכלכלי הכבד כבר מציבים את המשטר בפני אתגר משמעותי מבית.
מולם עומדים אנשי הקו הניצי במשמרות המהפכה. לפי התחקיר, בכירים במחנה זה הציגו תוכנית להסלמה מכוונת: הגברת התקיפות נגד כוחות וכלי שיט אמריקניים, פגיעה בחיילים אמריקנים והפעלת שלוחותיה של איראן ברחבי המזרח התיכון.
התוכנית אינה נעצרת בגבולות איראן. החות'ים בתימן והמיליציות הפרו-איראניות בעיראק אמורים, לפי התוכנית שדווחה, להגביר את פעילותם ואף לפעול נגד מתקני נפט באזור. המטרה: להעלות את מחיר העימות עבור ארצות הברית ובעלות בריתה ולייצר זינוק במחירי האנרגיה בעולם.
המכות מבחוץ – והפחד מבפנים
מאחורי הנכונות להסלים ניצבת איראן שונה מזו שהייתה לפני המלחמה. חיסולו של עלי חמינאי, הפגיעה בבכירי המערכת והחשיפה החוזרת של עומק החדירה המודיעינית לשורות המשטר ערערו את תחושת הביטחון של הצמרת בטהרן.
במקביל, הכלכלה האיראנית נמצאת תחת לחץ כבד. לפי נתונים שפורסמו באיראן, האינפלציה השנתית הגיעה ביולי ל-66%, בעוד מחירי המזון זינקו בשיעור חד אף יותר. פזשכיאן עצמו הודה לאחרונה כי הבעיות הכלכליות של המדינה "התרבו פי כמה".
על הרקע הזה מקבלת חזרתו של טאאב משמעות נוספת. מי שכבר מילא בעבר תפקיד מרכזי בדיכוי מחאות חוזר כעת לפקד על הבסיג', בשעה שהמשטר מתמודד לא רק עם אויביו מחוץ לגבולות איראן – אלא גם עם האפשרות שהמצוקה הכלכלית והזעם הציבורי יתפרצו שוב ברחובות.
