גם אתם נתקלתם באטימות של חברת דרך ארץ? פנו אלינו ונברר את הפרטים.
כביש 6 הפך כבר מזמן לאחד מעורקי התחבורה המרכזיים במדינת ישראל – אבל גם למכונה כלכלית משומנת היטב. מיליוני ישראלים משתמשים בכביש האגרה, וחלקם מגלים כי חשבון שלא שולם בזמן יכול לתפוח במהירות בעקבות חיובים המוגדרים על ידי החברה כ"פיצוי והחזר הוצאות".
לאחר פרסום הכתבה ב-C14 על קנסות בסדר גודל של שוק אפור שהשיתה חברת "דרך ארץ" המפעילה את הכביש, הגיעו למערכת C14 עשרות פניות של לקוחות המתארים התנהלות דומה: חובות שהצטברו, חשבוניות שלא שולמו במועד וחיובים נוספים שהגדילו משמעותית את הסכום המקורי.
נוסעים בכביש 6? שימו לב: אתם עלולים לשלם קנסות של שוק אפור
במקרה שפרסמנו, לקוח המנוי לכביש 6 נכנס כמעט במקרה לאזור האישי שלו וגילה כי על שמו הצטבר חוב של כ-5,000 שקלים*. מבדיקת החשבוניות התברר כי כ-3,000 שקלים מהסכום נבעו מהנסיעות עצמן – וכ-2,000 שקלים נוספים מחיובי פיצוי והחזר הוצאות בשל אי-תשלום החשבוניות במועד.
לדברי הלקוח, כרטיס האשראי שהיה מעודכן במערכת חדל להיות תקף, והחיובים החלו להצטבר. במקום שהמצב ייעצר במהירות ויימנע מהחוב לתפוח, החשבוניות המשיכו להצטבר – ואיתן גם החיובים הנוספים. [*גילוי נאות: כותב כתבה זו הוא הלקוח שהלין בפני כביש 6 על החיובים והקנסות המתוארים בה].
והוא, כאמור, ממש לא היחיד.
כמעט מחצית מהחשבונות לא משולמים בזמן
נתון שנחשף לאחרונה בכנסת הופך את הסיפורים הפרטניים לתופעה שקשה להתעלם ממנה. בדיון בוועדת הכלכלה נמסר כי כ-47% מהחשבונות הנשלחים למשתמשים מזדמנים בכביש 6 אינם משולמים במועד ולכן גוררים הוצאות גבייה. לפי הנתונים שהוצגו בכנסת, מדי חודש נשלחות כ-175 אלף חשבוניות למשתמשים מזדמנים. המשמעות החשבונית היא שכ-82 אלף מהן אינן משולמות בזמן מדי חודש. אם השיעור נשמר לאורך השנה, מדובר בכמעט מיליון חשבוניות בשנה.
מטורף: כמה לקוחות נופלים למלכודת התשלומים של כביש 6?
כשכמעט אחד מכל שני חשבונות בקבוצה מסוימת אינו משולם בזמן, קשה להסתפק בשאלה מדוע הלקוחות אינם משלמים. ראוי לשאול גם האם שיטת החיוב, ההתראה והגבייה עצמה מתפקדת באופן שמונע מלקוחות לצבור חובות – או שמא מאפשר להם לגלות אותם רק לאחר שתפחו.
הכנסות של יותר ממיליארד שקל
מול סיפורי הלקוחות ניצבת חברה שמפעילה את אחד ממיזמי התשתית הרווחיים בישראל. דרך ארץ היא חברה פרטית, ולכן נתוניה הכספיים המלאים אינם מפורסמים כיום לציבור כפי שמפורסמים דוחותיה של חברה הנסחרת בבורסה. משום כך לא ניתן לקבוע על בסיס מידע ציבורי מה היו הכנסותיה ורווחיה המדויקים בכל אחת מהשנים האחרונות.
אלא שהנתונים שכן נחשפו בעבר מלמדים היטב על סדרי הגודל.
בשנת 2017 הוערכו הכנסות דרך ארץ בכ-1.35 מיליארד שקל – שיא באותה עת ועלייה של כ-10% לעומת השנה הקודמת. בתשעת החודשים הראשונים של אותה שנה לבדם רשמה החברה הכנסות של כ-991 מיליון שקל ורווח לפני מס של כ-228 מיליון שקל. הרווח הנקי בתקופה הזו הסתכם בכ-174 מיליון שקל. כלומר, כבר לפני כמעט עשור מדובר היה בחברה עם מחזור שנתי של יותר ממיליארד שקל ושיעורי רווחיות משמעותיים.
גם בעת ההחלטה להאריך את הזיכיון בשנת 2022 הוערכו הכנסות דרך ארץ מהפעלת כביש 6 בכמיליארד שקל בשנה, בעוד רווחי המפעילה הוערכו במאות מיליוני שקלים מדי שנה. מאז גדלה התנועה בכביש, ולכן סביר להניח כי היקף הפעילות הכלכלית נותר עצום – אך בהיעדר דוחות כספיים ציבוריים עדכניים, אין אפשרות לקבוע מהו הרווח הנקי המדויק של הזכיינית כיום.
הזיכיון היה אמור להסתיים ב-2029
והנה החלק המעניין: כל הסיפור הזה אמור היה להתקרב כעת לסיומו. הזיכיון המקורי שהעניקה המדינה לדרך ארץ נקבע לתקופה של 30 שנה והיה אמור להסתיים ביולי 2029. המשמעות הייתה שבתום התקופה הזכיינית תסיים את הזיכיון והכביש יחזור למדינה בהתאם להסדר שנקבע.
אלא שב-2022 החליטה המדינה אחרת.
במסגרת תוכנית להרחבת כביש 6, הכוללת בין היתר הוספת נתיבים ושדרוגים נוספים, החליט משרד האוצר להאריך את תקופת הזיכיון של דרך ארץ בכשלוש שנים נוספות – עד 2032. היקף ההתקשרות שפורסם במערכת הרכש הממשלתית עמד על כ-3.678 מיליארד שקל, והתקופה הנוספת נקבעה מיולי 2029 ועד יולי 2032.
המהלך עורר כבר בזמן אמת ביקורת קשה. במקום להיערך לסיום הזיכיון ולהחזיר למדינה את השליטה בכביש, הוחלט להעניק לזכיינית שלוש שנים נוספות של הפעלת אחד הכבישים הרווחיים בישראל. באוצר טענו אז כי מדובר בפתרון הריאלי להרחבת הכביש וכי לא ניתן היה להוציא למכרז נפרד את הנתיב החדש, בין היתר בשל הצורך לשלב אותו באופן מלא בכביש הקיים.
אלא שמבחינת הציבור התוצאה פשוטה הרבה יותר: חברה שהזיכיון שלה היה אמור להסתיים ב-2029 תמשיך לגבות אגרות בכביש עד 2032.
המדינה כבר מצאה בעבר עודפי גבייה
גם מנגנון הפיצוי והחזר ההוצאות עצמו אינו חף מסימני שאלה. מבקר המדינה עסק בעבר בפער שבין הכסף שנגבה מהנהגים במסגרת פיצוי והחזר הוצאות לבין העלויות שנגרמו בפועל כתוצאה מפעולות האכיפה והגבייה.
לפי חישובי הרשות הממונה שנבדקו בעבר, בשנת 2010 נגבו כ-17.8 מיליון שקל מעבר לעלויות האכיפה, וב-2011 כ-14.8 מיליון שקל נוספים. דרך ארץ חלקה על החישובים וטענה מנגד כי באותן שנים נוצרו לה דווקא גירעונות. בהמשך כבר דווח בכנסת על עודפי גבייה מצטברים שנאמדו בכ-156 מיליון שקל.
חשוב להדגיש: אין בנתונים ההיסטוריים האלה כדי להוכיח כי גם כיום נגבים סכומים העולים על הוצאות הגבייה. אבל הם בהחלט מצדיקים שאלה שהמדינה והזכיינית צריכות לענות עליה: כמה כסף מכניסה דרך ארץ כיום מדי שנה מחיובי "פיצוי והחזר הוצאות", וכמה באמת עולה לה לגבות את החובות שבגינם הם מוטלים?
הציבור משלם – אבל איפה השקיפות?
דרך ארץ אינה עסק קטן שנאבק על כל חשבונית. מדובר בזכיינית של תשתית לאומית, שהכנסותיה כבר חצו בעבר את רף מיליארד השקלים בשנה ורווחיה נאמדו במאות מיליוני שקלים. דווקא משום כך, כשלקוח מגלה שחוב נסיעות של כ-3,000 שקל הפך לחשבון של כ-5,000 שקל, וכאשר עשרות לקוחות פונים למערכת עם סיפורים על חיובים שהצטברו – קשה לקבל את התופעה כעניין טכני בלבד.
ובוודאי שקשה להתעלם מהנתון הרשמי שלפיו 47% מהחשבונות למשתמשים מזדמנים אינם משולמים במועד.
השאלות שדרך ארץ והמדינה צריכות להשיב עליהן פשוטות: כמה כסף נגבה מדי שנה בגין פיצוי והחזר הוצאות? מהן עלויות הגבייה בפועל? כמה לקוחות צוברים חיובים נוספים בשל כשל באמצעי התשלום? אילו התראות נשלחות לפני שהחוב תופח? ומדוע אין לציבור גישה פשוטה לנתונים שיאפשרו לדעת כמה רווח מייצר מנגנון הגבייה הזה?
עד אז, הציבור ימשיך לשלם – והזיכיון, שבמקור אמור היה להסתיים בעוד פחות משלוש שנים, ימשיך לפעול עד 2032.
למרות פניית C14, בכביש 6 מסרבים לחשוף את הנתונים.
תגובת כביש 6 המלאה: "כביש 6 הינו כביש אגרה שהנסיעה בו כרוכה בתשלום על פי חוק. בהתאם לכך נדרש כל נוסע להסדיר את התשלום לכביש. אתר האינטרנט של כביש 6 והאזור האישי כוללים את כל המידע הנדרש לרבות תעריפי הנסיעה ופירוט החיובים בגין נסיעות בכביש, ומאפשרים תשלום בנוחות ובמהירות. אי תשלום במועד גורר חיובים נוספים על פי דין".
גם אתם נתקלתם באטימות של חברת דרך ארץ? פנו אלינו ונברר את הפרטים.
