הסערה סביב רשות מקרקעי ישראל כבר מזמן אינה עוד מחלוקת מקצועית בין שר למנהל רשות. מכתב חריף ששיגר ועד עובדי רמ"י לשר הממונה חיים כץ חושף נדבך נוסף במאבק: בעוד יהודה אליהו מנסה להפעיל שיקול דעת ניהולי עצמאי ולשנות דפוסים שהשתרשו ברשות, ועד העובדים מבקש כעת לבחון לא פחות מאשר את המשך כהונתו.
אליהו אינו דמות המזוהה עם השמאל, בלשון המעטה. מדובר באיש ימין מובהק, המזוהה במשך שנים עם המחנה הציוני־דתי וההתיישבות. הוא היה ממייסדי רגבים, פעל במסגרת תקומה ומזוהה במשך שנים עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. לאורך פעילותו הציבורית עסק רבות בסוגיות ההתיישבות והקרקעות.
השר חיים כץ זימן את יהודה אליהו לשימוע לפני פיטורים
אלא שדווקא בממשלה שבה הצביע הציבור ברובו למפלגות ימין, אליהו מוצא את עצמו תחת מתקפה מבית – כשהשר הממונה על רמ"י, חיים כץ מהליכוד, פועל להדחתו, וברקע ועד עובדים שמציג שורת טענות נגד התנהלותו.
מה באמת מטריד את ועד העובדים?
קריאה במכתב הוועד מלמדת כי לצד הטענה הבולטת בדבר ביטול אירוע עובדים בעקבות סוגיית שירת נשים, חלק ניכר מהטענות נוגע דווקא למוקדי הכוח המסורתיים של ועד עובדים. כך, למשל, הוועד מתלונן על כך שבמספר תפקידים בכירים לא נבחרו עובדים מתוך רמ"י והתפקידים נפתחו בפני מועמדים מבחוץ. זאת, אף שבמכתב עצמו מודים נציגי העובדים כי לעובד פנימי "אין זכות קנויה להיבחר במכרז".
טענה מרכזית נוספת היא שהנהלת אליהו אינה משתפת מספיק את נציגות העובדים. הוועד מלין על כך שפניותיו אינן זוכות למענה מספק ועל כך שהוא אינו מעורב בחלק מהדיונים הנוגעים לעובדים. עוד מוזכרים עיכובים בעדכון ההסכם הקיבוצי, במנגנון לקידום בכירים, בסיור השנתי באילת ובנושאים נוספים הנוגעים לרווחת העובדים.
כלומר, מאחורי השיח על "ניהול תקין" נמצא גם מאבק מוכר הרבה יותר: מי יקבע כיצד תנוהל הרשות, עד כמה תהיה ההנהלה מחויבת למנגנונים הקיימים, מה יהיה משקלו של הוועד בקבלת ההחלטות – והאם מנהל חדש יוכל לשנות דפוסים גם כאשר השינוי אינו נוח לנציגות העובדים.
כץ והוועד באותו צד של המתרס
וכאן נכנס לתמונה חיים כץ. במקום להעניק גיבוי למנהל המבקש להפעיל את סמכותו ולבחון מחדש את דרך התנהלותה של אחת הרשויות החזקות והמשמעותיות במדינה, כץ מצא את עצמו בפועל באותו צד של המתרס עם ועד העובדים: שניהם מבקשים לסיים את כהונתו של אליהו.
הוועד אף כתב מפורשות כי הצטברות האירועים מעוררת אצלו "ספק מהותי" באשר להתאמתו של אליהו לתפקיד, וביקש מכץ לבחון את המשך כהונתו. האירוע קיבל משמעות פוליטית חריפה עוד יותר לאחר שנשלח לאליהו מכתב שימוע. כפי שפרסם כתבנו הפוליטי מוטי קסטל, בסביבת סמוטריץ' חשדו כי ראש הממשלה משחק "משחק כפול", וטענו כי כץ לא היה מעז לפעול ללא גיבוי מנתניהו.
אלא שאז הגיעה ההבהרה – והפכה את התמונה.
הליכוד הודיע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר את מינויו של יהודה אליהו לממלא מקום מנכ"ל רמ"י, וכי הוא "עושה עבודה לאומית חשובה בגליל ובנגב – והוא לא יפוטר".
הליכוד, לאחר הפרסום בחדשות 14: "יהודה אליהו לא יפוטר"
בכך התנער למעשה נתניהו מניסיון ההדחה והותיר את כץ עם מהלך שקשה להסביר לבוחרי הימין: שר בכיר בליכוד פועל נגד איש ימין מובהק שמבקש לשנות דפוסי ניהול ברשות ממשלתית – ובמקביל מוצא את עצמו באותו צד עם ועד העובדים שנאבק על כוחו, מעמדו ואופק הקידום של אנשיו.
בסופו של דבר, הסיפור ברמ"י גדול בהרבה מזהותו של המנהל הבא. השאלה היא האם מי שנבחרו בקולות הימין מתכוונים לאפשר לאנשי המחנה שמונו לתפקידים בכירים לבצע שינוי אמיתי – גם כשהוא מערער מוקדי כוח ותיקים – או שבכל פעם שהמערכת תתנגד, הם יעדיפו להתיישר איתה.
במקרה הזה לפחות, נתניהו כבר הבהיר באיזה צד הוא נמצא.
