איך משתנה נקודת המבט על מערכת הבריאות כאשר מי שרגיל לנהל אותה ולראות כיצד היא מטפלת באלפי חולים ופצועים, מוצא את עצמו לפתע בצדו השני של המתרס? בכנס של משרד הבריאות לציון 30 שנה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שיתפה מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון, פרופ' ענת אנגל, בסיפורה האישי כאם ללוחם שנפצע אנושות במלחמת "חרבות ברזל" , ובשיעור שלדבריה שינה את האופן שבו היא מביטה על מערכת הבריאות ועל מקומם של המטופלים ובני משפחותיהם בתוכה. במסגרת הכנס, שעסק בשאלה כיצד ניתן להבטיח את עתידה של מערכת הבריאות בעשורים הבאים, הנחתה פרופ' אנגל את השיחה "רופא, אדם, מטופל". במוקד עמד המעבר החד שבין מי שמטפל באחרים לבין מי שנזקק בעצמו לטיפול, והאופן שבו החוויה הזו משנה את תפיסת הרפואה.
"הפכתי לאימא של פצוע"
לראשונה מעל בימת הכנס שיתפה פרופ' אנגל בחוויה האישית שעברה לאחר שבנה, יואב אנגל, לוחם שריון, נפצע אנושות בקרבות בשג'עייה במהלך מלחמת "חרבות ברזל". "הפכתי מאדם שמנהל מערכת מצוינת שמטפלת בפצועים, לאימא של פצוע", סיפרה. "ופתאום ידעתי, במובן הכי עמוק של המילה, מה המשמעות של להפקיד את החיים של האדם שאתה הכי אוהב בידיים של מערכת הבריאות שלנו. וזה היה שיעור מאד עמוק עבורי. בטחתי במערכת שלנו וביכולותיה המצוינות". החוויה האישית, לדבריה, חידדה את המשמעות של מערכת הבריאות לא רק כמערכת מקצועית של רופאים, מיטות וטכנולוגיות , אלא כמקום שאליו מגיעים בני אדם ובני משפחותיהם דווקא ברגעים שבהם הם פגיעים וחסרי ודאות.
מהפצוע שהשתקם – לסטודנט לרפואה
צדה של פרופ' אנגל השתתף בשיחה גם בנה יואב, שעבר מסע שיקום ממושך לאחר פציעתו וכיום לומד רפואה. יואב סיפר על תהליך השיקום הארוך ועל הבחירה לפנות דווקא ללימודי רפואה לאחר החוויה שעבר כמטופל. לדבריו, המפגש עם הצוותים שטיפלו בו והיו שותפים להצלת חייו הפך לחלק מההחלטה להיות בעתיד בצד המטפל, ולהעניק למטופלים את מה שהוא עצמו קיבל ברגעים הקשים ביותר. הסיפור שלו המחיש את אחד הנושאים המרכזיים שעלו בשיחה: טיפול רפואי אינו מסתיים בהצלת חיים. עבור מי שעבר פציעה קשה, הדרך חזרה לחיים יכולה להימשך חודשים ואף שנים, ולכלול לצד השיקום הגופני גם בנייה מחודשת של עצמאות, זהות ותוכניות לעתיד.
הרופא שהפך בעצמו למטופל
נקודת מבט נוספת הציג ד"ר יואב ביחובסקי, רופא בכיר בתחום הטיפול הנמרץ בסורוקה, שנפצע קשה במהלך שירות המילואים שלו ברצועת עזה. לאחר פציעתו הובהל ביחובסקי לסורוקה, אותו בית חולים שבו עבד וטיפל במשך שנים בחולים ובפצועים. לאחר תהליך הטיפול והשיקום הוא חזר לעסוק ברפואה. סיפורו הציב במרכז השיחה שאלה נוספת: כיצד משתנה רופא לאחר שהוא חווה בעצמו את חוסר הוודאות, התלות בצוות המטפל וההתמודדות של בני המשפחה? ומה מתוך החוויה כמטופל הוא לוקח איתו כשהוא חוזר לצד השני של המיטה?
"לא רק כמה מיטות או טכנולוגיות יש בה"
הדיון התחבר לעקרונות שעליהם מושתת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, צדק, שוויון ועזרה הדדית, אך גם לשאלה כיצד העקרונות האלה מקבלים ביטוי במפגש היומיומי בין מערכת הבריאות לבין האדם הזקוק לה. "מערכת בריאות היא הכתובת לבני אדם שמגיעים אליה ברגעים מאד פגיעים", אמרה פרופ' אנגל. "ואולי המבחן האמיתי של מערכת בריאות הוא לא רק כמה מיטות או טכנולוגיות מתקדמות יש בה, אלא האם ברגע שבו אדם צריך אותה יותר מכל, היא מצליחה לתת לו גם טיפול מקצועי, וגם תקווה, ומחזירה לו שליטה בחייו". שלושת הסיפורים שהוצגו בשיחה של מנהלת בית חולים שהפכה לאם של פצוע, של לוחם שהפך ממטופל לסטודנט לרפואה ושל רופא שמצא את עצמו לפתע על מיטת המטופל, החזירו את הדיון על עתיד מערכת הבריאות לנקודת המוצא הבסיסית ביותר שלה: מאחורי המיטות, התקציבים והטכנולוגיות נמצאים בני אדם, וברגעים הקשים ביותר הם זקוקים לא רק לרפואה מקצועית , אלא גם למערכת שרואה אותם ואת בני משפחותיהם.
