כשאנחנו אומרים "ראש השנה", ברור לנו למה אנחנו מתכוונים – א' בתשרי, תפוח בדבש, שופר וארוחת חג. אבל לפי המסורת היהודית, א' בתשרי הוא רק אחד מתוך ארבעה מועדים שנחשבים "ראשי שנה". לכל אחד מהם היה תפקיד אחר ורק אחד מהם הפך לראש השנה שאנחנו מכירים כיום.
ארבעה תאריכים, ארבע משמעויות
המקור לרעיון הזה מופיע במשנה, במסכת ראש השנה. שם נאמר כי יש ארבעה ראשי שנה: א' בניסן, א' באלול, א' בתשרי וט"ו בשבט. כל אחד מהם סימן התחלה אחרת במערכת החיים היהודית.
א' בניסן שימש כראש השנה למלכים ולמועדים. א' באלול נחשב לראש השנה למעשר בהמה, כלומר לתאריך שקבע לאיזו שנה משתייכים בעלי החיים לצורך מצוות המעשר. ט"ו בשבט, שכיום מוכר כחג בפני עצמו, שימש כראש השנה לאילנות.
ואז מגיע א' בתשרי. דווקא הוא קיבל את התפקיד הרחב ביותר: ראש השנה לשנים, לשמיטה וליובל וגם לנטיעות ולירקות. במילים אחרות, הוא סימן את תחילתה של שנה חדשה בכמה תחומים מרכזיים.
אז למה דווקא תשרי?
כאן נמצא ההבדל החשוב. ארבעת התאריכים לא התחרו ביניהם על התואר "ראש השנה". כל אחד מהם שימש למטרה אחרת. ניסן היה חשוב לספירת שנות המלכים ולמחזור המועדים, ט"ו בשבט עסק במחזור החקלאי ותשרי שימש כנקודת המעבר של השנה עצמה.
לכן, כשאנחנו חוגגים היום את ראש השנה בתשרי, אנחנו למעשה ממשיכים מסורת שבה א' בתשרי כבר שימש כנקודת התחלה משמעותית. עם הזמן התחברו אליו גם רעיונות של דין, חשבון נפש והתחלה חדשה. המשנה עצמה מתארת את ראש השנה כיום שבו העולם עומד לדין.
ראש השנה דווקא בחודש השביעי?
יש כאן עוד פרט שמבלבל לא מעט אנשים. אם תשרי הוא ראש השנה, למה התורה מכנה אותו "החודש השביעי"?
תשרי הוא החודש השביעי בלוח המקראי, משום שספירת החודשים מתחילה בניסן. אבל א' בתשרי נחשב לתחילת השנה מבחינת ספירת השנים ומחזורי השמיטה והיובל. לכן אין סתירה בין העובדה שתשרי הוא החודש השביעי לבין העובדה שראש השנה חל בו.
זה גם מסביר למה ביהדות יש יותר מראש שנה אחד. כל אחד מארבעת התאריכים מסמן התחלה אחרת. א' בתשרי הוא זה שהפך עם השנים לראש השנה שאנחנו מכירים כיום.
ומה נשאר מכל זה היום?
מתוך ארבעת ראשי השנה האלה, א' בתשרי הפך לראש השנה הציבורי והחגיגי שאנחנו מכירים. סביבו נבנתה מסורת שלמה: תקיעת שופר, תפילות מיוחדות, סימני החג ורעיונות של דין, זיכרון ותשובה.
לכן הסיפור של ראש השנה הוא לא רק סיפור על תאריך בלוח השנה. הוא מספר איך בתוך המסורת היהודית התקיימו כמה נקודות פתיחה שונות, שכל אחת מהן שירתה צורך אחר. בסופו של דבר, דווקא תשרי הוא זה שהפך עבורנו לרגע שבו שנה אחת מסתיימת ואחרת מתחילה.
