אישה קולומביאנית בת 67 הפכה את האהבה העמוקה שלה לרכילות שכונתית למקור הכנסה משתלם במיוחד שהפך אותה לוויראלית ברחבי הרשת. מיריאם, תושבת העיר ארמניה שבמחוז קינדיו בקולומביה, הקימה עסק של ממש שנוי במחלוקת שמבוסס כולו על מעקב ותיעוד של חיי השכנים סביבה. החל מצרות בזוגיות, דרך רומנים סודיים ועד למריבות קולניות ואירועים יומיומיים – היא אוספת כל בדל מידע ומוכרת אותו ללקוחות סקרנים שמוכנים לשלם כדי לדעת. "אני פשוט אוהבת רכילות", היא מודה בחיוך, כך פורסם ב -"Asianet Newsable".
יש לציין כי ביהדות, רכילות אינה נתפסת כסתם פטפוט חסר תועלת או הרגל חברתי קל דעת, אלא כעבירה חמורה מן התורה המוגדרת כהרסנית במיוחד למרקם האנושי. האיסור המפורש מופיע בספר ויקרא: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", וממנו למדו חז"ל והפוסקים – ובראשם ה"חפץ חיים" שחיבר ספר שלם המוקדש לנושא – כי כל העברת מידע על אדם אחר שעלולה לעורר שנאה, מדון או פגיעה, אסורה בתכלית, גם אם הפרטים מדויקים ונכונים לחלוטין.
בריאיון שהעניקה ליוצרת התוכן ליידי דניאלה, שזכה להד נרחב בכלי התקשורת בקולומביה ובצ'ילה, הגדירה מיריאם את עצמה כרכלנית מקצועית. "אני יכולה לשבת ולדבר איתך, אבל האוזניים הקטנות שלי ממוקמות היטב כדי להאזין למה שאנשים אחרים אומרים מסביב", הסבירה את שיטת הפעולה שלה.
התעריפים בעסק של מיריאם משתנים בהתאם לעניין ולערך של הסיפור: שברירי מידע קטנים ורכילות שגרתית נמכרים תמורת כמה אלפי פזו קולומביאני בודדים, בעוד שמידע אינטימי, עסיסי או מפורט מתומחר בסכומים גבוהים בהרבה. אחד מאירועי הרכילות הרווחיים ביותר שלה הניב לה לא פחות מ-700 אלף פזו.
לדבריה, היתרון המרכזי שלה הוא היכולת להתבונן מהצד: היא יושבת דרך קבע מחוץ לביתה, בולשת אחר המתרחש ברחוב וקולטת שיחות. בנוסף, היא מסתובבת תמיד עם מחברת ייעודית שבה היא רושמת פרטים מדויקים בזמן אמת, כדי להבטיח שלא תשכח שום פרט וכדי לגבות את מה שהיא מספרת ללקוחות.
בתוך ביתה חשפה מיריאם לוח קיר המזכיר חדר חקירות משטרתי, עמוס בתצלומים וברשימות מפורטות על תושבי השכונה. חלק מהתמונות, לטענתה, מתעדות אנשים בשעת מעשה במסגרת מערכות יחסים מחוץ לנישואין. היא מתייחסת לאוסף הזה כאל ארכיון תיעודי אישי של כל מה שמתרחש בסביבתה.
מיריאם טוענת כי העסק החריג הניב לה רווחים עצומים שאיפשרו לה לא רק לכסות את הוצאות המחיה השוטפות, אלא אף לרכוש שני בתים בבעלותה. כדי להוכיח את הצלחתה, הציגה קופת חיסכון גדולה ועמוסה במטבעות ובשטרות, שלדבריה מייצגת את הכנסותיה ממכירת המידע. היא מדגישה כי היא לוקחת את תפקידה ברצינות גמורה ואינה מפיצה שמועות ללא הוכחות וראיות מוצקות – מוניטין שהעניק לה את הכינוי המקומי "מלכת הרכילות". "רכילות היא החיים שלי, זה זורם לי בדם", הצהירה.
פעילותה של מיריאם לא מתקבלת בעין יפה אצל כולם, וחלק מהשכנים תקפו אותה בחריפות והאשימו אותה בפגיעה בוטה בפרטיות. מיריאם, מצידה, לא מתרגשת מהביקורת ומספרת כי גם אלו שמחו בעבר נגד מעשיה נוטים לחזור אליה כלקוחות משלמים, פשוט מפני שהסקרנות מכריעה אותם.
לדבריה, כמה תושבים אף ניסו להעתיק את המודל העסקי שלה ולהתחרות בה, אך היא משוכנעת שמעמדה בלתי מעורער בזכות הניסיון רב-השנים והכישורים הייחודיים שפיתחה באיסוף מידע.
