אני יודע לקרוא את המספרים, והמספרים מראים דבר פשוט: הימין גדול מהשמאל. אתמול, אפילו בתאגיד, פורסם לראשונה כי גוש הימין עובר את גוש השמאל וכי גוש נתניהו מנצח את גוש איזנקוט.
במשך תקופה ארוכה היה כאן ניסיון לייצר דיכוי הצבעה ותודעה כוזבת באמצעות סקרים. אני שמח שהיה לי חלק, יחד עם שלמה פילבר וערוץ 14, בהצבת מראה מול הסקרים הללו. כעת אפשר לראות כיצד, אט־אט, המספרים מתהפכים וממחישים שהחיבור בימין יכול להביא לניצחון.
אילו עופר וינטר היה מקבל בסקר רציני שישה או שבעה מנדטים, הייתי אומר לו: יש לך את הכוח ואת היכולת – "רוץ, וינטר, רוץ". אלא שזה אינו המצב. המספרים שאנחנו רואים עלולים לסכן את גוש הימין, וההיסטוריה כבר הוכיחה שלריצה כזאת עלולה להיות משמעות מכרעת.
מספיק להביט שמאלה כדי לראות כיצד המחנה שמנגד מתנהל. שם מחברים גם כוחות שמקבלים שברי אחוזים, ומנגד מורידים מהמרוץ גורמים שמפריעים לסידור הגוש. הם מסדרים את הקוביות שלהם היטב – ובימין צריכים להבין את המסר.
החיבור של חילי טרופר לגדי איזנקוט הוא דוגמה לכך. טרופר נפרד מיועז הנדל, שעמו יצא לדרך, ובמקביל עזב את בני גנץ – האיש שבנה אותו בפוליטיקה. הוא לא עשה זאת במקרה: המספרים של המסגרת שבה היה לא התחברו לכוח פוליטי משמעותי, ואיזנקוט מצא דרך לצרף אותו ולייצר חיבור.
ובתוך כל הפרטים הללו נמצא גם נפתלי בנט – מחריב המפלגות הסדרתי. היום כבר אפשר לומר זאת באופן ברור: בכל מקום שבו הוא נוגע מתרחשת השמדת ערך פוליטית. גם החיבור עם "יש עתיד", שעמד בשלב מסוים על 22 עד 24 מנדטים, הסתיים באובדן כוח משמעותי.
לדעתי, גם גדי איזנקוט מבין שחיבור עם בנט עלול לגרום למפלגתו השמדת ערך גבוהה. לכן אשמח מאוד אם בנט יחבור אליו כבר היום – במקרה כזה אהיה הרבה יותר רגוע באשר לעתידה של מפלגת "ישר".
