מהבוקר ישנם מי ששמחים ומתדרכים כי הטלטלה ב'דגל התורה' עשויה לשנות את הברית החרדית עם גוש הימין ועם נתניהו. אז בואו נפוצץ את הבלון. אין לחרדים אפשרות או עם מי ללכת בגוש השמאל. למעשה את ההכרזות הריקות והאיומים על הליכה עם השמאל גפני משמיע כבר שנים וכמעט בכל מערכת בחירות.
ב-2015 הוא הצהיר ש"אם הרצוג יצליח להקים ממשלה – נתמוך בו", אח"כ אמר שהוא לא פוסל את גנץ, ושהתמיכה של יהדות התורה בנתניהו אינה אוטומטית, ולאחרונה הבהיר ש"בניגוד לעבר" הפעם "אני לא עונה מראש שאני הולך עם נתניהו".
בינתיים, ולמרבה האירוניה הוא אכן הולך אבל לא עם נתניהו…
האמירות המטופשות הללו היו אגב, זרז לנטישת צעירים חרדים את יהדות התורה ומעבר במספרים שלא היו בעבר לאלטרנטיבות כמו הליכוד ועוצמה יהודית.
לגבי חוק הגיוס. זה נכון אמנם שנתניהו מרח את הזמן בתחילת הקדנציה, כשלא טרח להעביר את החוק לפני התקציב כפי שהתחייב בהסכם הקואליציוני, אבל צריך לזכור שמי שסיכל את החוק בסוף היו החרדים.
גם לו רצו, החרדים לא יכולים לשבת בממשלת שמאל. עם מי יישבו בדיוק? עם מנסור עבאס ויאיר גולן? עם ליברמן והמריצה?
עם גלעד קריב, הרפורמים והלהט"ב?
אז נכון שכשהשמאל רוצה יש פח מיוחד לאידאולוגיה ויש דף לבן ריק, אבל עכשיו הדף כבר שחור ומלא. שחור משנאה ומלא בגידופים ובהתחייבויות.
אז תאמרו מיד, נוכחנו שהתחייבויות זה לא משהו שיעצור בעדם. כדי להזיז את נתניהו הם יסכימו להכל – כולל הכל. עקרונית נכון ויותר מכך, אבל משתי הסיבות העיקריות שמניתי לעיל אין לכך שום היתכנות ריאלית.
מצד שמאל – אחרי 07 באוקטובר וקמפיין הרעל שניהלו הם מסונדלים בעניין חוק הגיוס. הם לא יוכלו לתת הצעה טובה יותר משהייתה על השולחן בחודשים האחרונים. (שכזכור אפילו אותה החרדים טרפדו)
ומצד החרדים – מעבר לגיוס, אין היתכנות לשבת בקואליציה של שונאי דת רדיקלים, שהבטחותה הבחירות שלהם זה לחרב, לחלל ולטמא את כל הקדוש והיקר.
מקווה שח"כ אשר והנציגים החדשים במפלגה ידלגו הפעם על הקשקוש המעיק הזה, יתמקדו בעשיה חיובית ומועילה ויפנימו גם כי הציבור שאותו הם מייצגים הוא ימני ברובו המוחלט.
