אבי מעוז מגיע לראיון כשהנושא המרכזי שמלווה אותו הוא המאבק על זהותה היהודית של מדינת ישראל. מבחינתו, אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה מול אויבים מבחוץ, ישראל עומדת בפני מאבק אחר – פנימי ותרבותי – על דמותה של המדינה. הוא מגדיר זאת כ"מלחמת תרבות" בין התפיסה של ישראל כמדינה יהודית לבין האפשרות של הפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה", ומבהיר שזה יהיה הנושא המרכזי שאיתו הוא מגיע גם למערכת הבחירות הקרובה.
הדרך הציבורית של מעוז התחילה הרבה לפני שהפך לפוליטיקאי. אחת התחנות המשמעותיות בחייו הייתה המאבק לשחרורו של נתן שרנסקי מהכלא הסובייטי. בזמן ששרנסקי נעצר ב־1977, מעוז עוד היה חייל, ובהמשך הפך לפעיל מרכזי במאבק לשחרורו ולשחרור אסירי ציון ומסורבי העלייה. הוא מספר שבאותה תקופה הייתה מחלוקת חריפה בינם לבין המדינה: בעוד המדינה העדיפה לפעול בערוצים חשאיים, הוא וחבריו האמינו שרק לחץ ציבורי ובינלאומי מסיבי יביא לשחרורם.
כששרנסקי השתחרר בפברואר 1986 והגיע לישראל, מעוז היה בין האנשים שקיבלו את פניו. מבחינתו, ההישג הגדול לא היה רק שחרורו האישי של שרנסקי והאיחוד שלו עם אביטל, אלא התהליך הרחב שהוביל בהמשך לפתיחת שערי ברית המועצות. הקשר ביניהם נמשך עד היום, למרות חילוקי דעות אידיאולוגיים. בהמשך, כששרנסקי הקים את מפלגת "ישראל בעלייה", הוא מינה את מעוז למנכ"ל המפלגה, ומעוז המשיך לתפקידים ציבוריים ובהם מנכ"ל משרד הפנים.
ב־2019 עבר מעוז לקדמת הבמה הפוליטית והקים את מפלגת נעם, שכיום מתמודדת בשם "נעם לישראל". הוא מסביר שהסיבה לקיומה של מפלגה נפרדת גם לצד מפלגות ימין וציונות דתית אחרות היא הרצון להציב במרכז את סוגיית הזהות היהודית. מבחינתו, השאלה המרכזית היא האם מדינת ישראל תמשיך להיות מדינה יהודית או תהפוך למדינת כל אזרחיה.
חלק משמעותי מהראיון עוסק במערכת החינוך. מעוז מספר שבמשא ומתן הקואליציוני לאחר בחירות 2022 ביקש מראש הממשלה להיות שר החינוך. לדבריו, נתניהו השיב לו שלא ניתן לתת את המשרד למפלגה של חבר כנסת אחד, ולכן ביקש לקבל אחריות לפחות על תוכניות גפ"ן. מעוז טוען כי דרך התוכניות החיצוניות נכנסים לבתי הספר תכנים והשפעות של גופים ואינטרסים שונים, לעיתים מבלי שההורים יודעים באופן מלא אילו תכנים מועברים לילדיהם.
העברת הסמכויות אליו עוררה אז סערה ציבורית גדולה וטענות כי הוא מבקש להשפיע על מערכת החינוך בכיוון קיצוני והומופובי. מעוז דוחה את ההגדרה "הומופוב". לדבריו, הוא אינו מנהל מאבק נגד אנשים בחייהם הפרטיים, אלא נגד אידיאולוגיות ותכנים שלדעתו אסור להכניס למערכת החינוך ולמרחב הציבורי. הוא מגדיר את עצמו כאדם תורני שהולך על פי התורה ומבהיר שבנושאים שבהם השקפתו מתנגשת עם אג'נדות ציבוריות – הוא מתכוון להמשיך להיאבק.
השיחה מגיעה גם ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה. מעוז נשאל על הביקורת שהשמיע בעבר כלפי הופעתו של אוחנה לצד בן זוגו בטקסים רשמיים. הוא עושה הבחנה בין חייו הפרטיים של אוחנה לבין הופעתו במרחב הציבורי, ואומר כי אילו היה יודע מראש שמינוי אוחנה ליו"ר הכנסת משמעותו שיופיע בטקסים רשמיים לצד בן זוגו – לא היה תומך במינוי. בהמשך הוא נשאל במפורש אם הוא מצטער בדיעבד שתמך באוחנה ומשיב: "כן".
מעוז מותח ביקורת גם על שר החינוך יואב קיש. הוא מספר כי לאחר שלא קיבל בפועל את האחריות שתוכננה על גפ"ן, סוכם שיקים מערכת שקיפות דיגיטלית שתאפשר להורים לראות מראש אילו תוכניות ותכנים מועברים לילדיהם. לטענתו, גם כיום מערכת החינוך אינה שקופה מספיק כלפי ההורים. הוא מספר על הורים מהחינוך הממלכתי שפנו אליו וטענו שילדיהם לומדים על נצרות ואסלאם בעוד שלתחושתם אינם מקבלים מספיק תוכן יהודי.
נושא נוסף שעולה בראיון הוא מעמדן ושירותן של נשים. מעוז נשאל על אמירה שלו שלפיה התרומה הגדולה ביותר של נשים היא להינשא ולהקים משפחה. הוא עומד מאחורי תפיסתו ומסביר כי ביהדות האישה מוגדרת "עיקר הבית". במקביל הוא מבהיר שהוא מתנגד לשירות נשים בצה"ל ומספר שבנותיו שירתו בשירות לאומי, אף שאשתו עצמה הייתה בעבר קצינה בצבא. לצד ההתנגדות העקרונית, הוא מדגיש כי הוא מעריך כל מי שמשרת בצה"ל, גבר או אישה, ואומר על החיילות: "כולן קדושות, כולן טהורות". אם אחת מבנותיו הייתה מבקשת להתגייס, הוא אומר שהיה מנסה לשכנע אותה שלא לעשות זאת – אך בסופו של דבר מכבד את רצונה.
בהמשך נשאל מעוז על ההתפטרויות והחזרות שלו לממשלה במהלך הקדנציה ועל האפשרות שהוא מתקשה לקבל פשרות פוליטיות. הוא משיב שהבעיה מבחינתו לא הייתה שלא קיבל את כל דרישותיו, אלא שלטענתו כמעט דבר ממה שהובטח לו בהסכם הקואליציוני לא בוצע. הוא מסביר שההתפטרות הראשונה נועדה לגרום לקיום ההתחייבויות כלפיו, וכי לאחר שחזר וניסה לפעול במשך תקופה ארוכה החליט שוב לפרוש כשהבין שאין לו יכולת ממשית לקדם את יעדיו.
מהקדנציה הזאת הוא אומר שלמד לקח לקראת הממשלה הבאה: הפעם הוא ירצה לקבל חלק מהדרישות שלו עוד לפני הקמת הממשלה. לדבריו, כחבר כנסת יחיד לא היה לו כוח פוליטי אמיתי ולא הייתה לו אפשרות לאיים על קיום הממשלה. בבחירות הבאות הוא מקווה לקבל כוח גדול יותר, באופן שיחייב את השותפים הקואליציוניים להתייחס לדרישותיו ברצינות.
המתח בינו לבין הממשלה בא לידי ביטוי גם בסוגיית שירות נשים בצה"ל ובמקרה של לוחמי גבעתי שסירבו לעלות לנמ"ר עם פרמדיקית. מעוז תקף ברשתות את ראש הממשלה ואת שר הביטחון וטען כי הם מפנים עורף ללוחמים המבקשים לחיות על פי אמונתם. כשנשאל מדוע הוא בוחר לתקוף אותם פומבית במקום לפתור את הדברים בשיחת טלפון, הוא משיב שלמד בשנים האחרונות ששיחות טלפון אינן פותרות את רוב הבעיות ללא כוח פוליטי. לכן, לדבריו, כשהכוח הפוליטי שלו כמעט לא קיים – הרשתות החברתיות הן הדרך שלו לגרום לכך שישמעו אותו.
לקראת סיום עולה שאלת הריצה העצמאית של נעם לישראל והחשש משריפת קולות בגוש הימין. מול דבריו של נתניהו על מפלגות ימין שלא עברו בעבר את אחוז החסימה וסייעו בעקיפין להקמת ממשלת שמאל, מעוז מודה שהחשש קיים, אך מסרב לקבוע כבר עכשיו שמפלגתו לא תעבור. מבחינתו, יש לתת לציבור הזדמנות להיחשף לאידיאולוגיה של נעם לישראל עד הבחירות, ורק הבוחר יקבע את כוחה האמיתי של המפלגה. הוא גם דוחה את הניסיון להטיל על מפלגות הימין הקטנות בעבר את האחריות להסכמי אוסלו ואומר: "אוסלו עשתה ממשלת רבין".
