בדיונים פנימיים בקרב תומכי מפלגת הדמוקרטים ונציגי המפלגה עולות הסוגיות כיצד יש להתייחס למצביעים בפריפריה ותומכי הליכוד, כאשר גם השד העדתי נוכח בדיונים הללו. פרשת עינב צנגאוקר והפניית הגב של יאיר גולן הובילה ללא מעט סימני שאלה. זאת מאחר שחלק מהביקורות שהופנו לגולן ולדמוקרטים נגעו בנקודות של החיבור, או חוסר החיבור, של מפגלת השמאל למצביעים בפריפריה.
למעשה, השאלות הללו, כיצד מפלגת הדמוקרטים צריכה להתחבר לפריפריה ולמצביעים מסורתיים, עולות שוב ושוב במפגשים של תומכי המפלגה. מועמד הדמוקרטים נמרוד שפר, לא שלל במפגש בקיבוצי הצפון את האמירות שיוצאי עדות המזרח "דופקים את עצמם" – אבל האשם במצב לדבריו הוא ראש הממשלה נתניהו. בנוסף הציע האלוף לשעבר להתחזק ולא לפחד מגורמים בעייתיים כמו "נערים עם ציציות", כלשונו.
במפגשים הללו של הדמוקרטים אפשר לראות הרבה כעס ואיבה כלפי ציבורים שלמים בחברה הישראלית בעיקר כלפי מצביעי ליכוד, חרדים ודתיים לאומיים.
ולמרות הדברים הללו, השאלות לגבי התמיכה של ערים בפריפריה הישראלית שממשיכים לתמוך בימין מעוררת דאגה רבה בקרב פעילי ותומכי המפלגה. בעקבות זאת, אחת ההצעות שעלו מצד פעילה במפלגת הדמוקרטים באותו מפגש הייתה שיש לגרום למצביעי הליכוד ל"בושה גדולה" שתגרום להם להישאר בבית ביום הבחירות.
מורן מישל, מנהלת את קמפיין הבחירות של הדמוקרטים, הסבירה באותו מפגש כי מפלגת העבודה לאורך שנים היא זו שהפקירה את הפריפריה. ערן עציון, שגם הוא התמודד במפלגה, דרש מהפעילים שלא להשקיע מאמצים ואנרגיות במצביעי ליכוד משום שהם לדבריו שטופי מוח. אבל היו גם קולות אחרים שבקשו לשאול באמת, מה גורם לאנשים בפריפריה להתרחק ממפלגת הדמוקרטים, ומה אפשר לעשות בלי להתנשא עליהם.
אז כיצד אפשר להביא מצביעים מהפריפריה למפלגת השמאל? האם לשכנע ליכודניקים להישאר בבית או לנסות להפסיק להתנשא עליהם? בשאלות הללו דנים במפלגת הדמוקרטים בכובד ראש והיא תמשיך ללוות את יאיר גולן ואנשיו עד הבחירות.
