שורה של מרצים בכירים ופרופסורים מהחוג לחוסן לאומי מתארים מנגנון השפעה שאינו דורש הוראות מפורשות לחוקרים ואינו מחייב התערבות ישירה בתוכן המחקר. לדבריהם, בתוך המערכת האקדמית מתברר במהירות אילו תחומי מחקר זוכים למימון, אילו כיוונים מקבלים תמיכה ואילו מסקנות משתלבות טוב יותר בשיח האקדמי הקיים.
לדברי אותם מרצים ופרופסורים, ההשפעה מתחילה כבר בשלב בחירת נושא המחקר. חוקר המבקש מענקים, תקציבים ואפשרות להמשיך לפעול לאורך זמן בתוך המערכת נדרש להבין אילו שאלות מקבלות רוח גבית ואילו נושאים מתקשים יותר לקבל תמיכה. לטענתם, לאורך זמן הדבר עשוי להשפיע לא רק על סדר היום המחקרי, אלא גם על האופן שבו מחקרים מתפתחים ועל המסקנות שמקבלות במה בתוך השיח האקדמי.
לכאן מתחבר גם מסלול הכסף שנבדק במסגרת התחקיר. על פי הממצאים שבידי חדשות 14, כספים שמקורם בקטר מועברים לקרן צדקה בריטית, ומשם מגיעים לגופים ולעמותות הפועלים בחברה הערבית בישראל. בין הגופים שעלו בבדיקה נמצאים האגודה לתרבות ערבית, מדה אל-כרמל ובלדנא, לצד גופים המזוהים עם פעילות פוליטית הקשורה לבל"ד. חלק מהכספים, על פי הבדיקה, הגיעו גם לארגוני זכויות אדם ובהם עדאלה.
במקביל, קרן הגליל הבריטית פועלת במשך שנים במימון מלגות לסטודנטים ערבים הלומדים במוסדות אקדמיים בישראל. מדובר במסלול נוסף שבו כסף שמקורו מחוץ לישראל מגיע באופן עקיף אל תוך המערכת האקדמית, גם אם לא באמצעות העברה ישירה לאוניברסיטאות עצמן.
כאן מתחברים שני חלקי התמונה: מצד אחד, כסף זר שמגיע לעמותות, גופי מחקר וסטודנטים בישראל. מהצד השני, עדויות של פרופסורים ומרצים בכירים מהחוג לחוסן לאומי, שלפיהן עצם מבנה התמריצים במערכת עשוי להשפיע על השאלות שנחקרות ועל הנושאים שמקבלים מקום מרכזי.
אין צורך שמישהו יאמר לחוקר מה לכתוב. השאלה הרחבה יותר היא מה קורה כאשר לאורך זמן כסף ותקציבים מתגמלים כיוונים מסוימים ומקשים על אחרים: אילו מחקרים יוצאים לדרך, אילו תפיסות מקבלות חיזוק, ואיזה ידע מגיע בסופו של דבר אל הסטודנטים ואל הציבור כשהוא עטוף בחותמת של מחקר אקדמי.
וזה בדיוק מה שהופך את האקדמיה לחלק מרכזי ב"זירה השמינית" – לא מקום שבו בהכרח קונים עמדה אחת או מסקנה אחת, אלא מרחב שבו אפשר, לאורך שנים, להשפיע על סדר היום, על השפה ועל הדור הבא של חוקרים, משפטנים, אנשי תקשורת ומקבלי החלטות.
