הליכוד, כדרכו בקודש, משחרר היום (ראשון) סרטון נוסף, בידיעה מוחלטת של הקמפיינרים שעומדים מאחוריו שהוא יהפוך לשיחת היום ברשתות ובערוצי הטלוויזיה. הסרטון משווה בין חרמות בין ילדים בבית הספר לבין החרמות שהטילו כמה ממפלגות המרכז-שמאל על נתניהו לאורך השנים.
מה שמדהים אפילו יותר מהסרטון עצמו הן התגובות של הפוליטיקאים ואנשי התקשורת שהוצבה בפניהם מראה. בראשם עומד יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שהקדיש חלק ניכר מחייו הפוליטיים למלחמת חורמה בנתניהו ובכל מה שהוא מייצג – ובכך גזר על עצמו שנות ישיבה ארוכות באופוזיציה.
שמים סוף לחרמות. pic.twitter.com/TFIfN7Dt2A
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) August 30, 2026
לפיד צייץ ברשת X בעקבות הסרטון של נתניהו: "נעזוב רגע את השימוש הדוחה בטרגדיה של ילדים שעושים עליהם חרם. הגיע הזמן להעיף את השקר הקרוי, 'החרימו את ביבי אז הוא נאלץ להקים ממשלה עם בן גביר'. נתניהו מעולם לא רצה שום ממשלה אחרת. הוא לא הציע, לא גישש".
לא ברור מהיכן שאב לפיד את האומץ להביא כדוגמה את ממשלת החירום שהוצעה לו בעקבות טבח 7 באוקטובר, אבל הוא המשיך וכתב: "כשהצעתי לו להקים ממשלה בלי בן גביר ב-7 באוקטובר, הוא לא היה מוכן לשמוע על זה. הוא תמיד רצה רק את הממשלה עם בן גביר והחרדים, ממשלת השתמטות קיצונית. זה מה שהוא רוצה גם עכשיו".
וזהו שקר שצריך להפריך.
הפעם האחרונה שבה ישב לפיד עם נתניהו הייתה אי שם ב-2014, אז פוטר לפיד משלל סיבות, שהמכנה המשותף לכולן היה חוסר האמון ההולך וגובר בין השניים. הפיטורים ב-2014 היו הזרע הראשון והמשמעותי ביותר שניטע בשדה השנאה של מפלגות האופוזיציה לנתניהו.
אין ספק שלפיד גמר כבר אז אומר בליבו לפעול בכל כוחו להדחת נתניהו מכס השלטון. בבחירות 2015 כבר היה ברור שלפיד ונתניהו לא יישבו יחדיו, ולרוע מזלו של לפיד – נתניהו גם לא היה זקוק לו. הוא הצליח להקים ממשלה צרה של 61 מנדטים, ובהמשך צירף את יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן והרחיב את הקואליציה.
זמן לא רב לאחר הקמת הממשלה נועדו נתניהו ולפיד, אך לא הגיעו להסכמות. בדיעבד, ברור מה הייתה מטרת הפגישה: יח"צ של יאיר לפיד, שמאז ניצל לא מעט פגישות בארבע עיניים עם ראש הממשלה רק כדי לצאת לאחריהן ולהקניט אותו. גם אז לא הייתה לו שום כוונה להצטרף לממשלה. המטרה הייתה ברורה: לצבור עוד נקודות זכות, וביום פקודה לדחוק את נתניהו לפינה – ולהדיח אותו מהשלטון.
בשנת 2018 נתניהו נאלץ שוב לפזר את הכנסת, הפעם בעקבות קשיים פנימיים שהחלו עם התפטרותו של ליברמן מהקואליציה על רקע הפסקת האש מול חמאס, ונמשכו עם משבר חוק הגיוס – שלימים התברר כמשבר שהוביל את ישראל לאחד הסחרורים הפוליטיים הגדולים בתולדותיה.
פיזור הכנסת ב-2018 היה הבשורה שלה חיכה לפיד במשך כארבע שנות אופוזיציה ארוכות ומשמימות. לפיד הבין שליברמן החליט "לעבור צד". ולא, אין הכוונה להפוך ל"שמאלני", אלא להצטרף לכת ה"רק לא ביבי". לפיד היה משוכנע בכל רמ"ח איבריו שהפעם נתניהו עומד להיות מודח מהמערכת הפוליטית בבושת פנים. כולנו זוכרים את הסלוגן הידוע: "תם עידן נתניהו".
לצורך כך הסכים לפיד למזג את מפלגתו למחנה אחד שנקרא "כחול לבן", תחת המועמד הטרי דאז בני גנץ, שהפך בלהט הרל"ב למועמד המרכז-שמאל – למרות שבינו לבין חלק ניכר ממצביעי המחנה לא היה דבר ואפילו חצי דבר. כדי להדיח את נתניהו מהשלטון, לפיד היה מוכן "למחול" על כבודו. המטרה המרכזית שלו כבר לא הייתה השלטון, אלא הדחת נתניהו. נקמה גרידא.
אבל זה לא הצליח לו. לא בבחירות 2019 א', לא בבחירות 2019 ב', וגם לא במערכת הבחירות של 2020. הוא לא הצליח להדיח את נתניהו מהשלטון, וזאת למרות שליברמן הפך לשותף מלא לחרם על נתניהו. ב-2019 הצטרפותו של ליברמן לממשלה הייתה מאפשרת הקמת קואליציה מכובדת, אך הוא סירב. כך גם לאחר הבחירות הבאות.
לפיד עצמו יכול היה להצטרף בכל אחת ממערכות הבחירות לממשלה לאומית רחבה, אך סירב פעם אחר פעם. לבסוף, אפילו לגנץ, שותפו של לפיד, נמאס – והוא החליט להצטרף לממשלה עם נתניהו. נכון, הוא שילם על כך מחיר יקר, מחיר שכנראה ידחוק אותו לבסוף מהמערכת הפוליטית, אבל לפחות הוא יכול להסתכל לאחור בגאווה ולומר: כשמדינת ישראל הייתה צריכה אותי – הייתי שם, למרות המחיר הפוליטי האדיר ששילמתי. דבר שלפיד לא יכול לומר, אפילו לא בצחוק.
וברוב חוצפתו, לפיד נזכר לטעון היום שהוא לא החרים את נתניהו, ושראש הממשלה הוא שאשם בכך שלא לקח חלק בממשלותיו. עולם הפוך. ומה הדוגמה שלפיד בוחר להביא? את ממשלת החירום בעקבות טבח שבעה באוקטובר – שאפילו אליה סירב להצטרף משיקולים פוליטיים מובהקים. איזה אומץ.
לאורך השנים האמנתי, ואני עדיין מאמין, שגם לפיד וגם נתניהו היו מעדיפים לנסות להסתדר זה עם זה למרות המחלוקות. אבל הייתה בעיה אחת: לפיד היה שקוע כל כך עמוק בתדמית האנטי-ביביסטית שלו, שהוא פשוט לא היה מסוגל לרדת מהעץ – יהיה המחיר אשר יהיה. התירוץ של "לא נשב תחת נאשם בפלילים" היה מתנה שנפלה לידיו כפרי בשל, ואפשרה לו להצדיק את הטעות ארוכת השנים שבהחרמת נתניהו.
כל בר דעת מבין שאדם כמו לפיד לא הצטרף לפוליטיקה כדי לחמם את ספסלי האופוזיציה. לפיד הוא אדם שהרצון לעשות – ולא משנה מה האינטרס – בוער בו. ראינו זאת בתקופתו בממשלת השינוי. לפיד התהדר בתפקידו בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו. אבל ככה זה כשהשנאה האישית גוברת על החזון האישי ועל האחריות הלאומית.
מכאן ברור מה דחק את נתניהו להקים את הגוש האמוני ולהפוך לשותף נאמן לחרדים ולדתיים. בתקופת "ברית האחים" ב-2013 החרדים סולקו לאופוזיציה בבושת פנים, כך שאידיאולוגיה לא הייתה כאן – רק פוליטיקה.
והשאלה הגדולה שנשאלת עכשיו היא האם נתניהו מתכנן להשליך שוב את החרדים לאופוזיציה למען ממשלה רחבה יותר.
ימים יגידו.
