כמעט 30 שנה חלפו מאז שכ-10,000 שרידים אנושיים נמצאו באחוזה רחבת ידיים באינדיאנה שבארצות הברית, שהייתה שייכת להרב באומייסטר – מי שנחשד כי רצח לפחות 25 בני אדם. באומייסטר מת בשנת 1996 לפני שהרשויות הספיקו לעצור אותו, אך החקירה נמשכת עד היום. אלפי ממצאים עדיין לא נבדקו, חלק מהקורבנות טרם זוהו וכעת חוקר מקרי המוות שמוביל את הבדיקה מעלה אפשרות מטרידה: ייתכן שבאומייסטר כלל לא פעל לבדו, כך דווח היום (שבת) ב"פוקס ניוז".
החקירה המחודשת מתמקדת באחוזת פוקס הולו שבאינדיאנה, שהייתה שייכת לבאומייסטר. בשטח המשתרע על פני כ-73 דונם התגלו כ-10,000 שרידים אנושיים, רבים מהם שרופים ושבורים. באומייסטר מת מירי עצמי בשנת 1996, עוד לפני שהמשטרה הספיקה לעצור אותו. הוא היה בן 49.
החוקרים מאמינים כי באומייסטר נהג להגיע לברים של הקהילה הגאה באינדיאנפוליס, לפתות גברים להגיע לביתו כאשר בני משפחתו לא שהו במקום, לרצוח אותם ולהיפטר מהגופות בשטח האחוזה. לפי ההערכות, לפחות 25 בני אדם נפלו קורבן למעשיו.
אחד האנשים שחזרו כעת למרכז הפרשה הוא מארק גודייר, שהציג את עצמו לאורך השנים כניצול היחיד הידוע של באומייסטר. גודייר מעולם לא הואשם בעבירה הקשורה לפרשה והכחיש שוב ושוב כל מעורבות בהיעלמויות. עם זאת, ג'ף ג'ליסון, חוקר מקרי המוות של מחוז המילטון שמוביל את הבדיקה המחודשת, טוען כי בשיחות שקיים עמו לא קיבל תשובות אמינות.
"השאלה הראשונה שהייתי שואל אותו היא: 'האם אתה מוכן להיות כן איתי?'", אמר ג'ליסון. "כי בשיחות שקיימנו הוא לא היה כן. שאלתי אותו שאלות שכבר ידעתי את התשובה עליהן, והוא לא עבר את המבחן הזה. כדי שאשב עם מארק גודייר, הוא יצטרך להיות מוכן לומר את האמת בשיחה הזאת. אין לי זמן לשבת עם אדם שמספר שקרים ודברים שאינם נכונים".
ג'ליסון הדגיש כי מטרתו אינה להאשים את גודייר, אלא לברר אם הוא מחזיק במידע שעשוי לסייע בזיהוי הקורבנות שנותרו ללא שם ובהבנת נסיבות מותם. "אם נתקדם בשיחה הזאת, אני בהחלט רוצה לקבל כל מידע שיכול לעזור לזהות את השרידים", אמר. "האם הכרת מישהו? דברים שיכולים למקד אותנו יותר בזיהוי ובאופן שבו האנשים האלה מתו". בהמשך הוסיף: "מארק גודייר יודע הרבה על המקרה הזה".
גודייר הכיר אנשים רבים דרך מועדונים של הקהילה הגאה, ולכן החוקרים מעריכים כי ייתכן שיוכל לסייע בזיהוי חלק מהקורבנות. הוא סיפר כי פגש את באומייסטר לראשונה בבר באינדיאנפוליס בשנת 1994, שם החשוד הציג את עצמו בשם "בריאן". בהמשך מסר לחוקרים כי הגיע עמו לביתו ותיאר מפגש מטריד.
גודייר אף טען בעבר כי באומייסטר תיעד חלק מקורבנותיו באמצעות מצלמה סודית שהוסתרה בפתח אוורור במרתף. לדבריו, בשנת 1994 הוא אולץ לצפות בכמה מהסרטונים. "זה היה כאילו המצלמה צמודה ממש למשהו", סיפר. "אי אפשר היה להבין מה מתרחש, אבל ברגע שקיבלת הצצה למה שקורה, זה גרם לך לצרוח".
הגרסה שמסר גודייר בנוגע לקשר שלו עם באומייסטר ולמפגשים ביניהם השתנתה לאורך השנים ונבחנה גם בסדרה תיעודית קודמת. הוא הסכים בתחילה להתראיין לסרט המשך העוסק בפרשה, אולם לפי יוצריו לא הגיע למועד שנקבע. ג'ליסון הבהיר כי למרות הספקות שהוא מעלה בנוגע לדבריו, גודייר אינו חשוד.
אלא שכעת עולה אפשרות מטרידה אחרת: ייתכן שאדם נוסף היה מעורב ברציחות. "יש אינדיקציות חזקות מאוד לכך שהיה חשוד נוסף, וזה לא היה מארק גודייר", אמר ג'ליסון. לדבריו, היקף הפרשה והאופן שבו נמצאו הממצאים בשטח גורמים לו לפקפק באפשרות שבאומייסטר ביצע הכול לבדו.
"תמיד הייתי משוכנע שהיה יותר מאחד", אמר. "היו הרבה אנשים שאיבדו את חייהם באירוע הזה, ורק המיקום של הראיות מעלה שאלות. איך אדם אחד מבצע פשע כזה? ואיך אדם אחד מעביר אנשים שמתו מביתו למרחק של אולי 200 יארד דרך יער צפוף מאוד? אני חושב שזו הייתה משימה קשה מאוד".
פרשת פוקס הולו החלה להיחשף עוד לפני שהמשטרה ערכה חיפוש מקיף באחוזה. בשנת 1994 מצא בנו של באומייסטר גולגולת אנושית ביער שהיה חלק מהשטח המשפחתי. למרות הגילוי, לפי דיווחים החוקרים לא חיפשו במקום עד יוני 1996.
גודייר מילא תפקיד משמעותי בהתקדמות החקירה המקורית. לאחר שנתקל בבאומייסטר פעם נוספת בשנה שלאחר המפגש הראשון ביניהם, הוא סייע לרשויות להשיג מידע שהוביל אותן לזהותו. לפני שניתן היה לעצור את באומייסטר, הוא נמצא מת באונטריו שבקנדה.
מותו הותיר בידי החוקרים תעלומה עצומה. במקום חשוד שניתן לחקור ורשימה ברורה של נעדרים, הם נותרו עם אלפי שרידים שלא היה ידוע למי השתייכו. גם כיום יותר מ-9,000 עצמות ושברי עצמות עדיין ממתינים לבדיקה. החוקרים הצליחו בשנים האחרונות לזהות קורבנות נוספים, אך העבודה רחוקה מסיום. לפי הרשויות, לפחות 25 בני אדם עשויים להיות קשורים לפרשה.
אחד הקשיים הגדולים הוא שבחלק מהמקרים הרשויות אפילו אינן יודעות את מי הן מנסות לזהות. חלק מהאנשים שנעלמו באותה תקופה לא שמרו על קשר קרוב עם משפחותיהם, ולכן ייתכן שאיש לא קישר בין היעלמותם לבין הממצאים בפוקס הולו. כמעט שלושה עשורים חלפו, כך שגם הוריהם או אחיהם של קורבנות אפשריים עשויים כבר לא להיות בחיים.
ג'ליסון השווה את מורכבות המשימה לזיהוי השרידים לאחר אסון מגדלי התאומים. לדבריו, במקרה ההוא עמדו לרשות החוקרים רשימות נעדרים ומידע שאפשר להם לדעת את מי הם מחפשים. בפוקס הולו המצב הפוך. "אני באמת מאמין שהחקירה הזאת מסובכת במובנים מסוימים יותר מזו של מרכז הסחר העולמי", אמר. "בפוקס הולו מצאנו את השרידים האלה, אבל אין לנו מושג את מי אנחנו מחפשים".
המאמצים המחודשים כבר הובילו לזרם גדול של מידע מהציבור. לאחר שידור הסדרה התיעודית הראשונה על הפרשה התקבלו במשרדו של ג'ליסון כ־500 פניות באמצעות שיחות טלפון, מיילים, הודעות ורשתות חברתיות.
כעת קורא ג'ליסון לכל מי שחושד כי קרוב משפחה שנעלם עשוי להיות קשור לאחוזת פוקס הולו ליצור קשר עם הרשויות. "תפנו אלינו", אמר. "אם אתם לא יודעים מה לעשות או למי להתקשר, התקשרו אליי. אני אכוון אתכם למקום הנכון".
