פרופ' ירון זליכה הפך בשנים האחרונות לאחת הדמויות המסקרנות בזירה הפוליטית. מצד אחד, יו"ר המפלגה הכלכלית נהנה מנוכחות בולטת ברשתות החברתיות ומתגובות רבות של גולשים שמצהירים כי הפעם בכוונתם להצביע עבורו. מנגד, בשתי מערכות הבחירות שבהן התמודד עד היום הוא נותר הרחק מאחוז החסימה – וכעת עולה שוב השאלה האם יצליח לייצר חיבור פוליטי שימנע ממנו ריצה נוספת לבד.
גורמים במערכת הפוליטית המעורים בפרטי השיח סביב האיחודים מספרים ל-C14 כי היעדר היכולת של זליכה לייצר חיבורים – ולא בפעם הראשונה – מעורר אצלם תהייה.
"זה באמת מעניין למה לא לוקחים אותו", אמרו הגורמים בשיחה עם C14. לדבריהם, לא בטוח שצריך לחפש מאחורי הקושי הזה הסבר פוליטי מתוחכם. אחת האפשרויות שעולה לעיתים היא שהמלחמה שמנהל זליכה נגד בעלי הון, מונופולים וטייקונים עלולה להקשות על חיבורים עם גורמים פוליטיים הנשענים, בין היתר, על בעלי הון ותורמים. אלא שלדברי הגורמים, זו לא בהכרח הסיבה.
ירון זליכה חושף: האם יסכים להיות משוריין בליכוד?
ייתכן, הם אומרים, שההסבר פשוט ואישי יותר: לחלק מהשחקנים במערכת הפוליטית פשוט אין כימיה טובה איתו. "אנשים קצת נזהרים ממנו", הסבירו. אחד ההסברים שהם מעלים לזהירות הוא החשש של חלק מהאנשים מהפער בין הביטחון הרב שבו זליכה מציג את עמדותיו לבין היכולת לממש אותן בפועל. "אולי חושבים שהוא חרטטן", אמרו.
גורמים נוספים שאיתם שוחחנו לא העלו טענות מסוג זה, אך הצביעו על בעיה אחרת שעשויה להסביר את הקושי ביצירת חיבורים: תפיסת העולם הפוליטית שמציג זליכה מתמקדת במידה רבה מאוד בכלכלה, באוצר, ביוקר המחיה ובמאבק בריכוזיות.
"נתניהו מפחד למנות אותי לשר אוצר": מי אתה באמת, ירון זליכה?
מבחינת זליכה זהו כמובן לב העניין. הוא טוען במשך שנים שהכיס של האזרח הישראלי מושפע מהחלטות ממשלתיות, ממבנה השוק ומהכוח שניתן לקבוצות אינטרס – ולכן שינוי עמוק במדיניות הכלכלית נמצא במרכז המצע שלו.
אלא שמפלגות אחרות נדרשות לגבש קו משותף גם בשאלות שאין להן קשר למשרד האוצר: ביטחון ומדיניות חוץ, דת ומדינה, מערכת המשפט, הסוגיה הפלשתינית, יחסי חרדים ומדינה ושורה ארוכה של מחלוקות אידיאולוגיות. כאשר עיקר הזהות הפוליטית של אחד הצדדים לחיבור בנויה סביב המישור הכלכלי, עשוי להיות קשה יותר לייצר מכנה משותף רחב מספיק למפלגה אחת.
רוב המצביעים של זליכה וגנץ רוצים לראות את נתניהו ראש ממשלה
לפי שעה, בכל מקרה, זליכה לא הרים ידיים מאפשרות של איחוד. בדומה לשחקנים נוספים במערכת הפוליטית, גם הוא מנהל מגעים ובוחן אפשרויות לחיבורים לקראת הבחירות. נכון לעכשיו, עם זאת, השיחות טרם הולידו בשורה פוליטית משמעותית.
אז למה ברשת כל כך אוהבים אותו?
דווקא הקושי הפוליטי של זליכה מחדד תופעה מעניינת שמתרחשת במקביל ברשתות החברתיות. מתחת לסרטונים ולפוסטים שלו ניתן למצוא שוב ושוב גולשים שמביעים בו אמון, משבחים את עמדותיו ואף מצהירים כי יצביעו עבורו. לצד אלה מופיעות גם תגובות הפוכות לחלוטין – של אנשים שמפקפקים בהבטחותיו וביכולת לממש את התוכניות שהוא מציג.
בעקבות הריאיון עם זליכה: מתקפה מתוך הממשלה נגד נתניהו
הפער הזה אינו מקרי. במידה רבה, אותן תכונות בדיוק שהופכות את זליכה לדמות אטרקטיבית בעיני תומכיו הן גם אלה שמעוררות חשדנות אצל מבקריו. זליכה מציע לציבור סיפור פשוט וברור יחסית: יוקר המחיה בישראל אינו גזירת גורל. מחירי המזון, הבנקאות, הדיור ושורה של שירותים אחרים מושפעים, לטענתו, מריכוזיות, מונופולים, בעלי אינטרסים ומדיניות ממשלתית שגויה. מול כל אלה הוא מציג תוכנית כלכלית ומבטיח שינוי.
עבור ישראלי שמרגיש בכל ביקור בסופר, בכל תשלום משכנתה ובכל חשבון חודשי שהכסף שלו נשחק, מדובר במסר עוצמתי. זליכה לא רק אומר לו שהמצב רע – הוא מסביר לו מדוע לדעתו המצב רע, מי אחראי לכך ומה צריך לעשות כדי לשנות אותו.
לכך מתווסף הרזומה המקצועי שלו. זליכה אינו פוליטיקאי שיום אחד החליט לעסוק בכלכלה: הוא פרופסור לכלכלה וכיהן בעבר כחשב הכללי במשרד האוצר. עבור תומכיו, הניסיון הזה מעניק משקל משמעותי לטענותיו. מבחינתם, מדובר באדם שמכיר את המערכת מבפנים וכעת יוצא נגדה.
מומחה או פופוליסט?
אלא שכאן בדיוק מתחיל הצד השני של המשוואה. זליכה נוהג להציג חלק מטענותיו ומפתרונותיו בביטחון רב. בסוגיות כלכליות מורכבות, שבהן קיימות מחלוקות משמעותיות גם בין כלכלנים בכירים, הסגנון הנחרץ שלו יכול ליצור שתי תגובות הפוכות לחלוטין.
תומך שומע אותו ואומר: סוף סוף מגיע איש מקצוע שלא מפחד להגיד מה צריך לעשות. מבקר שומע בדיוק את אותו משפט ושואל: אם הפתרון כל כך ברור ופשוט, מדוע כלכלנים רבים אחרים אינם מסכימים איתו?
הצגת פוסט זה באינסטגרם
במובן הזה, זליכה הוא דוגמה מעניינת לדמות של "מומחה אנטי-ממסדי". מצד אחד הוא נשען על הרזומה הממסדי שלו – פרופסור לכלכלה וחשב כללי לשעבר – כדי לבסס את סמכותו המקצועית. מצד שני הוא משתמש באותה היכרות עם המערכת כדי לתקוף בחריפות את המדיניות שהובילה במשך שנים.
בעיני מעריציו זה בדיוק היתרון: האיש שהיה בתוך המערכת ויודע כיצד היא באמת עובדת. בעיני מבקריו, לעומת זאת, הרזומה המרשים מעניק מעטפת מקצועית להצעות שהם רואים כפשטניות מדי או ככאלה שקשה ליישמן במציאות.
ומה אומרים המספרים?
מעל כל זה מרחפת גם ההיסטוריה האלקטורלית של זליכה. בבחירות לכנסת ה-24 בשנת 2021 קיבלה המפלגה הכלכלית בראשותו 34,883 קולות – כ-0.8% מהקולות הכשרים. בבחירות שלאחר מכן, לכנסת ה-25 בשנת 2022, היא הידרדרה ל-13,920 קולות בלבד, כ-0.3%.
אלה מספרים שמספקים תחמושת למבקריו. בכל פעם שנוצרת ברשת תחושה של גל תמיכה משמעותי בזליכה, הם יכולים להצביע על שתי מערכות הבחירות הקודמות ולהזכיר שההתלהבות סביבו לא תורגמה עד כה לכוח אלקטורלי משמעותי.
מנגד, זליכה עצמו טוען שהמציאות כיום שונה לחלוטין מזו שהייתה במערכות הבחירות הקודמות. הוא מצביע בין היתר על הגידול המשמעותי בקהל שעוקב אחריו ברשתות ועל התרחבות הפעילות של המפלגה בשטח.
וכאן אולי נמצאת השאלה הגדולה ביותר סביב המפלגה הכלכלית לקראת הבחירות: האם זליכה הצליח בשנים האחרונות להפוך מתופעת רשת בעלת קהל נאמן לכוח פוליטי ממשי – או שגם הפעם יתברר שהאהדה הגדולה ברשת אינה משקפת את מה שמתרחש מאחורי הפרגוד.
עד שנקבל תשובה בקלפי, הפער הזה כנראה ימשיך ללוות אותו: בעיני חלק מהישראלים ירון זליכה הוא אחד מאנשי המקצוע היחידים שמוכנים לומר לציבור את מה שהמערכת אינה רוצה שישמע ובעיני אחרים הוא איש מוכשר וכריזמטי שמציע תשובות פשוטות מדי לבעיות מסובכות מאוד.
