האירוע שבו לוחם מילואים נחטף ע"י אלו המכונים בהנדסת תודעה 'שוטרים פלשתינים' הוא מצד אחד נס בלתי נתפס. אך מצד שני, מדובר בקריאת השכמה לאסון ולסכנה שעומדים על פתחנו. מי שחוטפים לוחם מילואים, לוקחים את נשקו, מרססים אותו בגז פלפל ומבצעים בו לינץ' אינם שוטרים או אנשי חוק וסדר אלא מחבלים בתחפושת, וכך צריך להיות היחס אליהם.
המשטרה הפלשתינית, זו שבאיוולתנו הוקמה וחומשה במסגרת הסכמי אוסלו הנוראיים, היא צבא של מחבלים. אותם טרוריסטים שהעזו לחטוף לוחם במילואים הם בני מוות שהיו אמורים להיעצר באופן מיידי או להיות מחוסלים.
שוטרים ברשות הפלשתינית פעלו בישראל – ועצרו מילואימניק
באופן כולל יותר, אם למדנו משהו ממתקפת הטרור בשמחת תורה תשפ"ד ומהקונספציות שקדמו לה, מדינת ישראל חייבת להחזיר לידיה את כל מרחבי יו"ש, לשלוט בהם באופן בלעדי מבחינה ביטחונית ולנקות אותם מכל הנשק שמוחזק היום בידי הטרוריסטים הללו, שרק מחכים לעיתוי הנכון כדי להמשיך את מורשת ערפאת, סינוואר ושאר הפלשתינאצים יימ"ש.
זה המינימום הנצרך כדי למנוע את הטבח הבא ביישובים ובערי ישראל כמו כפר סבא, נתניה וראש העין, ויפה שעה אחת קודם. אם חפצי חיים אנחנו, האימרה 'הקם להורגך השכם להורגו', שגדי אייזנקוט, בתור רמטכ"ל שבוי בקונספציה, התייחס אליה כסיסמה והתהדר שאנחנו לא פועלים על פיה, חייבת להדריך את העשייה הביטחונית שלנו בכלל, וביו"ש בפרט.
לוחם המילואים שנעצר: "השוטרים הפלשתינים עשו בי לינץ'"
הפסוק של דוד המלך: 'ארדוף אויביי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם' צריך להיות המוטו של כוחות הביטחון שלנו. לאחר הצעד הבסיסי המתואר לעיל, אנחנו חייבים להשלים את מהלך החלת הריבונות. רק כשנתחיל להתייחס למציאותנו בארץ הזאת כבעלי הבית וכבנים ששבו לביתם, נתחיל באמת להיות עם יהודי חופשי בארצו.
