קל לצחוק על צעירים שמודדים את עצמם מול המראה ומנסים לשפר כל פרט במראה שלהם, אבל אולי הם פשוט משחקים לפי החוקים שהעולם לימד אותם,
אולי הם התוצאה, ולא הסיבה – דור שלם גדל מול פילטרים, אלגוריתמים, משפיענים ותמונות של סלבס שעברו ריטוש ועריכה, וקיבל שוב ושוב את המסר שהמראה החיצוני הוא עוד יעד שצריך לעבוד עליו. לוקסמאקסינג אולי נראה כמו תופעה קיצונית, אבל הוא לא נולד בוואקום, הוא תוצר של תרבות שהפכה את היופי לפרויקט בלתי נגמר.
מה זה בכלל לוקסמאקסינג?
אם נדמה לכם שהמרדף אחר המראה המושלם הסתכם עד היום בקרם פנים, חדר כושר ובגדים מחמיאים, הכירו את השלב הבא: לוקסמאקסינג (Looksmaxxing). המונח, שהגיע מהרשתות החברתיות, מתאר ניסיון למקסם את המראה החיצוני באמצעות שורה של פעולות – מטיפוח, תזונה, כושר ותספורת ועד שיטות קיצוניות יותר, שמטרתן לשנות או לשפר את תווי הפנים והגוף. מה שהתחיל כתופעת רשת הולך ומקבל בשנים האחרונות מקום גם מחוץ למסך.
אז למה דווקא לוקסמאקסינג, ולא פשוט "טיפוח"? המונח מזוהה בעיקר עם גברים צעירים, אף שהמרדף אחר מראה מטופח רחוק מלהיות חדש. נשים חיות כבר שנים בתוך תרבות שמצפה מהן להשקיע בעור, בשיער, באיפור, באופנה ובמראה החיצוני בכלל. אצל גברים, לעומת זאת, השיח הזה קיבל בשנים האחרונות שם חדש, שפה משלו וקהילות שלמות ברשת – Looksmaxxing.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
איפה עובר הגבול?
בפועל, לוקסמאקסינג יכול להיראות שונה מאוד מאדם לאדם. אצל חלק מדובר בדברים יומיומיים יחסית כמו שגרת טיפוח, תספורת, כושר, תזונה, שינה ובחירת בגדים שמחמיאים להם. אבל ברשת אפשר למצוא גם עצות ושיטות קיצוניות בהרבה – החל מתרגילים לשינוי מבנה הפנים ועד טיפולים אסתטיים ופרוצדורות רפואיות, כמו ניתוח עיניים וניתוח פנים, ככל שהמראה הופך לפרויקט שצריך כל הזמן לשפר, עולה גם השאלה איפה עובר הגבול בין טיפוח עצמי לבין אובססיה למראה החיצוני.
פריווילגיית יופי
לצד המרדף אחר שיפור המראה, ברשת עולה בשנים האחרונות גם שיח על "פריווילגיית היופי" (Pretty Privilege) – הרעיון שלפיו אנשים שנתפסים כיפים
או מושכים מקבלים יחס שונה מהסביבה, ולעיתים נהנים מיתרונות שאינם קשורים בהכרח ליכולות או לאופי שלהם. נשים מרבות לדבר על התופעה ברשתות החברתיות, לשתף חוויות שבהן הבחינו שיחס של אחרים השתנה בהתאם למראה שלהן, ולשאול עד כמה היופי באמת משפיע על הדרך שבה אנחנו תופסים אדם ומתייחסים אליו.
אם היופי מעניק יתרון, אולי לא מפתיע שאנשים מוכנים להשקיע כל כך הרבה כדי להשיג אותו. וכאן בדיוק הלוקסמאקסינג מקבל משמעות רחבה יותר – הוא לא עוסק רק ברצון להיראות טוב, אלא גם בתחושה שהמראה החיצוני יכול להשפיע על האופן שבו העולם יתייחס אלינו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ומה אם נמקסם משהו אחר?
אולי השאלה האמיתית היא לא עד כמה רחוק אפשר ללכת כדי לשפר את המראה, אלא איך הגענו למצב שבו הדור הצעיר מרגיש שהוא חייב למקסם את המראה
החיצוני שלו כדי להיות ראוי להערכה. איפה נכשלנו כחברה, ומה החלק שלנו ביצירת עולם שבו המראה החיצוני הפך למדד כל כך משמעותי לערך העצמי?
אפשר לטפח את עצמנו, להתאמן, להשקיע בעור, בשיער, בבגדים, ולהבליט את היופי שכבר קיים אצלנו, אין שום דבר רע ברצון להיראות טוב. אבל ההבדל בין טיפוח לבין לוקסמאקסינג, הוא תהומי. אולי כדאי להשקיע את האנרגיה הזו בלמקסם את האישיות שלנו – להשקיע באופי, בחכמה, בחמלה, בביטחון העצמי ובדברים שהופכים אותנו למי שאנחנו, והבונוס? הם ישארו איתנו גם בזקנה.
