נתב"ג מתקרב לתקרת הקיבולת שלו, בעוד הקמת שדות תעופה נוספים מתעכבת. באוצר מזהירים כי בלי הגדלת התשתיות, בתוך פחות מעשור הביקוש עלול לעבור את היכולת של ישראל לספק טיסות והמחירים עלולים לעלות.
לפי נתוני האוצר, נתב"ג מטפל כיום בכ־30 מיליון נוסעים בשנה. גם לאחר תוכנית ההרחבה של רשות שדות התעופה, בהיקף של כ־7 מיליארד שקל, הקיבולת צפויה לגדול לכ־40 מיליון נוסעים בשנה בלבד. לפי ההערכות, היקף זה יספיק עד שנת 2034.
המשמעות עבור הנוסעים עלולה להיות מורגשת היטב. אם לא תתווסף קיבולת משמעותית, מספר הטיסות לישראל וממנה יהיה מוגבל יותר, במיוחד בתקופות של ביקושים גבוהים. פחות טיסות משמעותן פחות תחרות בין חברות התעופה ועלולות להוביל גם למחירים גבוהים יותר.
ההתייקרות כבר מורגשת בשוק. לפי הנתונים שמציג האוצר, במהלך השנתיים וחצי האחרונות עלו מחירי הטיסות לפריז ב־47%, לדובאי ב־51% ולניו יורק ב־33%. באוצר מזהירים כי ללא תוספת משמעותית של תשתיות תעופה, הלחץ על המחירים עלול להימשך.
הבעיה היא שהקמת שדה תעופה חדש אינה פתרון שאפשר ליישם בתוך כמה שנים. לפי ההערכות, נדרשות כשנתיים לתכנון, כשנתיים נוספות להליך המכרז וכשש שנים לבנייה. בסך הכול מדובר בכעשור עד להפעלת השלב הראשון של שדה חדש.
במקביל מקודמות שתי חלופות: שדה תעופה ברמת דוד בצפון, שקיבולתו המרבית מוערכת בכ־35 מיליון נוסעים בשנה, ושדה בצקלג בדרום, שמתוכנן לקיבולת של כ־10 מיליון נוסעים בשנה. באוצר טוענים כי שדה בדרום לבדו לא יספק מענה לביקושים העתידיים ולכן יש צורך לקדם את שני השדות.
אחת המחלוקות המרכזיות שמעכבות את המהלך היא השאלה מי יפעיל את השדות. משרד האוצר והתחבורה מבקשים לאפשר לחברות פרטיות להשתתף בהקמה ובהפעלה, בעוד שכיום רשות שדות התעופה היא הגוף שמפעיל את שדות התעופה בישראל.
הצעת החוק שנועדה לאפשר את המודל הפרטי עברה בקריאה ראשונה, אך בהמשך פוצלה מחוק ההסדרים והועברה להליך חקיקה רגיל בוועדת הכלכלה. באוצר טוענים כי הפיצול מעכב את המשך התכנון ואת הליכי המכרז.
מבחינת הנוסע הישראלי, השאלה אינה רק איפה ייבנה שדה התעופה הבא, אלא כמה יעלה לו לטוס בעוד כמה שנים. אם נתב"ג יגיע לתקרת הקיבולת שלו לפני שהשדות הנוספים יהיו מוכנים, היצע הטיסות יהיה מוגבל יותר והתחרות עלולה להיפגע.
לכן באוצר מזהירים כי הזמן הולך ואוזל: גם אם יתקבלו ההחלטות כבר עכשיו, הקמת שדה חדש צפויה להימשך שנים. ללא קידום מהיר של התשתיות, ישראל עלולה למצוא את עצמה בעשור הבא עם יותר נוסעים שרוצים לטוס – אבל בלי מספיק טיסות כדי לענות על הביקוש.
