מעטפת הצביעות: לאחר השיחה אתמול עם ראש הממשלה נתניהו כאן בערוץ 14 והאמירה שלו על כך שאיראן ניסתה לחסל את אחד מבניו – לכלי התקשורת לקח בערך שבע דקות פלוס מינוס לעבור מלדווח על מה שראש הממשלה אמר, לדבר הקטסטרופלי שהתרחש באותו רגע, למה שהם בחרו להדהדה: "ראש הממשלה הפר את הצנזורה".
מבחינתם זה האירוע: "אנחנו ידענו, יכולנו לפרסם, אבל הצנזורה לא התירה לפרסום וראש הממשלה החליט הערב בערוץ 14, אצל השופרות שלו והשופר שלו, להפר את הצנזורה" רגע אחד, לא יכלתם להסתכל במראה ולשאול את עצמכם? ואני באמת שואל שאלת תם – אתם העיתונאים הבכירים שנכנסתם אתמול למדורות בסערה שראש הממשלה גנב לכם את האייטם כי ידעתם מי מבניו מאוים ולמי איראן ניסו לחסל – אתם גם יודעים את השם של הילד.
נתניהו בריאיון בלעדי לערוץ 14: "איראן ניסתה לרצוח את אחד מבניי"
אתם שיושבים שם באולפנים וכבר שבועיים מנהלים קמפיין שמותר לממן במיליונים את הילדים של ראש הממשלה, את האבטחה שלהם, אבל איך יכול להיות שלא נותנים מאבטח למי שאולי יהיה כאן על פי החזון שלכם, משאלת הלב שלכם, הרצון שלכם להיות ראש ממשלה בעוד חודש וחצי או חודשיים? יש לי חדשות בשבילכם, אין לכם מראה. הבעיה היא שאתם גם לא למדתם להסתכל במראה.
יש לכם איזה שהוא קטע שבו רק לכם מותר להגיד מה שאתם חושבים, רק לכם מותר להביע את הדעות שלכם. אין לכם שום בעיה לשבת באולפן ולהתנשק עם בני גנץ כשהוא מתמודד לראשות הממשלה, להתחנף אליו, ללחוץ לו את היד, להכריז בפול רייטינג שהוא צריך להיות האיש שיחליף את ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הסערה סביב אבטחת איזנקוט – והטענות נגד ראש השב"כ
אין לכם שום בעיה בתחנות שממומנות על ידי המדינה, גם זו הצבאית וגם זו האזרחית, לקום כל בוקר ולהרביץ מונולוגים כמה "נתניהו אסון למדינת ישראל" וכמה אלה שמתמודדים מולו הם "האנשים הנכונים". אין לכם שום בעיה לפתוח את התוכניות שלכם בשבע בערב בערוץ 13 עם מונולוגים כמה ההוא צריך להיות ראש ממשלה וכמה לא בסדר שההוא לא נתן לאיש שריון.
אין לכם שום בעיה ללכת לעשות חלטורות בפודקאסטים ולומר לנאוה רוזיליו שאתם מתים שהיא תהיה בכנסת. אין לכם שום בעיה לפתוח את המאמרים שלכם ביום שישי בעיתון שלכם שבו אתם מחליטים מי צריך להיות ראש ממשלה ולמה ההוא צריך לעוף הביתה. אבל כשאני אומר אתמול לראש הממשלה בסייפא של הפרידה: 'אדוני ראש הממשלה, תעשה לי טובה קטנה, בקשה אחרונה, תנצח את הבחירות', אז אני קם בבוקר לטרללת מטורללת.
אנחנו "לא עיתונאים", אנחנו "ערוץ של צפון קוריאה". וערוץ 12, של איזה מדינה הוא ערוץ? של מי? והמאמרים של בן כספית, איזה מדינה הם מייצגים? מדינה דמוקרטית? אין לכם פרצוף אפילו להסתכל במראה, עזבו את המראה, שימו את המראה בצד. אתם בושה וחרפה, אתם חבורת צבועים, עיתונאים ואלק חברי כנסת שאלק נלחמים על הדמוקרטיה. הדבר האחרון שמעניין אתכם במדינה הזאתי זה מה יהיה גורלה של הדמוקרטיה.
הדבר היחיד שמעניין אתכם במדינה הזאתי זה כמה רעל אתם יכולים ביממה אחת שיש בה רק 24 שעות להשפריץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני בניגוד אליכם לא מתחפש. זה אני, נועם אמיר, הייתי פעם המזלג. אני לא מפחד מכם, אני לא רואה אתכם ממטר. אני אגיד מה שאני רוצה.
יש רק לבנאדם אחד את הזכות לסתום לי את הפה וזה למעסיק שלי. אתם לא תחליטו עליי, אתם לא תגידו לי מה להגיד. אני לא רואה אתכם ממטר. וכן, אני קורא לך אדוני ראש הממשלה, תנצח את הבחירות הללו, הן הגורליות ביותר לפחות ממה שאני מכיר. עכשיו אתם מוזמנים לרוץ לטוויטר שלכם ולהמשיך להקיא עליי רעל.
