תגלית ארכיאולוגית רחבת היקף נחשפה החודש במצרים: משלחת מטעם המועצה העליונה לעתיקות חשפה באתר קום אל-חילגאן שבמחוז דקהליה, במזרח דלתת הנילוס, בית קברות עתיק ושרידי אזור מגורים המתעדים התיישבות אנושית במשך אלפי שנים. הממצאים הקדומים ביותר מתוארכים למחצית הראשונה של האלף הרביעי לפני הספירה, ואילו חלק מהממצאים המסקרנים ביותר שייכים לתקופת החיקסוס ולראשית הממלכה החדשה – תקופות שמיוחסות לזמן של בני ישראל במצרים.
הממצאים הקדומים ביותר שהתגלו באתר שייכים לתרבות מצרים התחתונה, לשלבים המכונים בוטו I ובוטו II, ומתוארכים למחצית הראשונה של האלף הרביעי לפני הספירה. הארכיאולוגים מצאו קברי בור פשוטים בצורת אליפסה שנחפרו בתוך שכבת החול. בתוכם נמצאו שרידי אדם ולצדם כלי חרס קטנים שיוצרו ביד וצדפים ימיים.
מספרם הגדול של הקברים הוביל את החוקרים להעריך שכבר בתקופה קדומה מאוד התקיימה באזור אוכלוסייה משמעותית. תנוחות הקבורה השונות מעידות גם על הבדלים במנהגי הקבורה של תושבי המקום.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בשכבות מאוחרות יותר התגלו שרידים של אזור מגורים המתוארך לתקופת הביניים השנייה וממשיך אל תוך תקופת הממלכה החדשה. במקום נמצאו מבנים שנבנו מלבני בוץ, ממגורות ששימשו לאחסון תבואה, תנורים ומוקדי אש. בנוסף נמצאו כלי חרס, כלי אבן וכמויות גדולות של עצמות דגים, עופות ובעלי חיים. הממצאים מאפשרים לארכיאולוגים לא רק לדעת שאנשים חיו באזור, אלא גם לשחזר חלק מחיי היום-יום שלהם – כיצד אחסנו מזון, מה אכלו וכיצד נראו המבנים שבהם התגוררו.
אחד החלקים המסקרנים בתגלית הוא גילוי קברים מהשושלות ה-15 עד ה-17 ומראשית הממלכה החדשה. המשמעות היא שהאזור היה מיושב גם בתקופת החיקסוס. החיקסוס היו שליטים ממוצא זר ששלטו בחלקים ממצרים בתקופת הביניים השנייה. חשיבותו של האתר בהקשר הזה מתחזקת בשל מיקומו במזרח הדלתא, בקרבת אווריס, ששימשה כבירת החיקסוס.
בקברים מתקופה זו נמצאו תכשיטים, קמעות, חרפושיות, כלי עבודה וכלי נשק מברונזה וכן כלי חרס. בין היתר נמצאו גם כלי חרס מסוג תל אל-יהודיה, המזוהים במיוחד עם תקופת הביניים השנייה.
המיקום והתקופות שבהן היה האתר מיושב מעניינים במיוחד בהקשר המקראי. ספר בראשית מתאר את ירידת יעקב ובניו למצרים ואת התיישבותם בארץ גושן, באזור המקושר בדרך כלל למזרח דלתת הנילוס. בהמשך, ספר שמות מתאר את שעבוד בני ישראל ואת יציאתם ממצרים.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
תקופת החיקסוס מעוררת עניין רב בדיונים על הרקע ההיסטורי של המסורות הללו, בין היתר משום שמדובר בתקופה שבה אוכלוסיות ממוצא לבנטיני חיו במזרח הדלתא, ואווריס הייתה מרכז חשוב באזור. עם זאת, אין כיום בסיס ארכיאולוגי מוסכם לזהות את החיקסוס עם בני ישראל.
אולם, לאורך השנים הוצעו תיאוריות שונות שממקמות את סיפור יוסף ואת ירידת בני ישראל למצרים בסביבת תקופת החיקסוס או לפניה, בעוד הצעות אחרות מתארכות את הרקע האפשרי ליציאת מצרים לתקופה מאוחרת יותר.
החפירות מסקרנות במיוחד משום שהן אינן נעצרות בתקופת החיקסוס. הארכיאולוגים מצאו גם קבר מלבני בוץ מראשית השושלת ה-18, לצד כלי חרס וכלי ברונזה, וכן יסודות של מבנה גדול בעל קירות עבים המתוארך לראשית הממלכה החדשה. כלומר, האתר עשוי לאפשר לחוקרים לעקוב אחר החיים במזרח הדלתא גם סביב המעבר הדרמטי משלטון החיקסוס לתקופה שבה חזרה מצרים להיות מאוחדת תחת שליטים מצרים.
בהקשר המקראי, יש מי שמוצאים עניין מיוחד במעבר הזה בשל הפסוק הפותח את השעבוד בספר שמות: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". אולם גם כאן מדובר בהשוואה אפשרית בין הטקסט המקראי לתהליכים היסטוריים – ולא בזיהוי ארכיאולוגי מוכח של אותו "מלך חדש" או של האירועים המתוארים בספר שמות.
האתר המשיך לשמש בני אדם מאות ואף אלפי שנים לאחר מכן. בין הממצאים המאוחרים נמצאו קברים מהתקופה התלמית, ובהם קבורה יוצאת דופן של ילד ששרידיו הונחו בתוך שתי אמפורות שנעשה בהן שימוש חוזר לצורך הקבורה. כך נוצר באתר אחד רצף ארכיאולוגי נדיר: מקברים פשוטים בני כמעט 6,000 שנה, דרך יישוב מתקופת החיקסוס והממלכה החדשה ועד לקברים מהתקופה שבה שלטה במצרים השושלת התלמית.
החפירות בקום אל-חילגאן עדיין נמשכות. החוקרים מקווים שממצאים נוספים יאפשרו להבין טוב יותר מי חי במזרח דלתת הנילוס, כיצד השתנו הקהילות באזור וכיצד נראו חיי היום-יום ומנהגי הקבורה לאורך אלפי שנים.
