מדוע הקמפיינים של הליכודניקים השנה התמקדו ביו"ש ולמה ה"מצור" בקוסרה הגיע כל כך מהר לאו"ם? ושאלת השאלות: האם יהיה שבעה באוקטובר שייצא מיהודה ושומרון? לדעתי, אין צורך לנחש אם אפשר לצלול לעובדות.
תמצות הפריימריז בליכוד: "גם אני פעלתי ביו"ש"
מי שעקב מקרוב אחר הקמפיינים של מתמודדי הפריימריז בליכוד, לא יכול היה לפספס את המיקוד הכמעט מוחלט ביהודה ושומרון. זה בלט במיוחד אצל השרים שלמה קרעי, מירי רגב, עידית סילמן וניר ברקת, ועבר כמובן גם דרך חברי הכנסת אריאל קלנר, אביחי בוארון, עמית הלוי ונוספים. כולם זיהו את רוח התקופה: הציבור הימני והמתפקדים אינם מסתפקים עוד בדיבורים אמורפיים – הם דורשים אחיזה בשטח, החלת ריבונות ומלחמה בטרור ללא פשרות. אז מתי הפכה יו"ש לאבן הבוחן של המחנה הלאומי, עד כדי כך שמי שאינו שם פשוט אינו רלוונטי?
הזירה הבינלאומית: עלילות דם ומלחמה תודעתית
במקביל לזירה הפנימית, יו"ש תופסת את מוקד המאבק הדיפלומטי: לאחר שהקמפיין של הארגונים האנטי-ישראליים מיצה את דמעות התנין על עזה ("הורגים ילדים", "אין להם אוכל", "יורד עליהם גשם"), הוא עשה חישוב מחדש וחזר להתמקד לחלוטין ביו"ש. האירועים בכפר קוסרה הם דוגמה מזוקקת לכך: אף שמהר מאוד התברר לכל מי שבדק את העובדות כי מדובר בעלילת דם מומצאת – ללא מצור וללא שום בסיס עובדתי – הקהילה הבינלאומית מיהרה לגנות ולהזדעזע.
הזינוק האוטומטי הזה של מדינות העולם להאשים את ישראל מוכיח כי יו"ש כבר אינה נחשבת לזירה משנית עבורן כמו בשלוש השנים האחרונות, אלא הפכה לחזית תודעתית מרכזית שבה נלחמים על לגיטימציה בינלאומית בכל אמצעי, שקרי ככל שיהיה. ומי בתפקיד "האידיוטים השימושיים"? כמובן – שופרי השמאל שממהרים לדווח על כל שטות שהאויב מפרסם כעובדה מוגמרת.
"7.10 גרסת יו"ש": התגשמות התרחיש הוא רק עניין של זמן
מעבר לפוליטיקה ולדיפלומטיה, עומדת השאלה הקיומית הממשית – והיא זו שגרמה לי ליצור את הסרט החדש, "7.10 גרסת יו"ש": עבור רבים בישראל, האפשרות של פלישה רחבת היקף משטחי יהודה ושומרון אינה חלום בלהות רחוק, אלא מחשבה שמנקרת בראש כבר שלוש שנים.
מי שמכיר את השטח לעומק מבין שהתרחיש שבו עשרות אלפי לוחמי צבא הרשות הפלסטינית יפרצו את הגדרות ויפלשו ליישובים ולערי המרכז אינו עניין של "אם", אלא עניין של "מתי". בסרט שיצרתי, שכולו מוקדש לזכרו של גיבור ישראל בניהו מלט הי"ד (שגם מתראיין בסרט), מובאים תיעודים מצמררים ומסמכים מסווגים שחושפים כיצד הסכמי אוסלו הולידו, מתחת לאפה של מערכת הביטחון, צבא חמוש, מאומן ומסוכן.
הקשר בין האירועים:
כשמחברים את שלוש הנקודות הללו – פוליטיקה, דיפלומטיה וביטחון – התמונה המתקבלת היא חד-משמעית: מאז השבעה באוקטובר, מוקד הכובד של מדינת ישראל הועתק.
בפוליטיקה: יו"ש היא המצפן הרעיוני והאלקטורלי שקובע את עתיד הנהגת הליכוד ומתוך כך, בהיותה המפלגה הגדולה ביותר – את עתיד הימין כולו.
ביחסים הבינלאומיים: יו"ש היא החזית שבה מנוהל מולנו מאבק תודעתי גלובלי המבוסס על עלילות שווא – כבר לא מדובר בעזה!
בביטחון: יו"ש היא האיום האסטרטגי הגדול הבא שטרם טופל מהשורש, והאויב יודע זאת היטב.
הגיע הזמן להפסיק להסתכל על יהודה ושומרון כעל בעיה נקודתית או סוגיית שוליים. אדמות יו"ש הן הלב – הפוליטי, הביטחוני והמדיני של מדינת ישראל. הדרך שבה נפעל שם כעת תקבע את עתידנו.
