ב-31 ביולי, מעט אחרי השעה 14:00, נעלמה לפתע מכלית הענק Kiku ממערכות המעקב מול חופי דובאי. היא לא טבעה או נעצרה – המשדר שמאפשר לעקוב אחר מיקומה פשוט כובה. למחרת בבוקר הופיע האות מחדש, הפעם בצדו השני של מצר הורמוז. המקרה חושף שיטה שהולכת ומתרחבת במפרץ: ספינות נפט חוצות את הנתיב האסטרטגי כשהן "חשוכות", בחלק מהמקרים בליווי צבאי אמריקני, כדי לצמצם את החשיפה לתקיפות איראניות ולהמשיך את היצוא לשוק העולמי, כך דווח אתמול (שבת) ב-CNN.
5+ה-Kiku, מכלית ענק בבעלות יוונית, עגנה ב-25 ביולי במסוף יצוא הנפט מסאיעיד שבקטאר. ארבעה ימים לאחר מכן היא יצאה לדרכה עמוסה בנפט גולמי, עברה במצר הורמוז והמשיכה במהירות של כ-13 קשר. ב-31 ביולי נעלם לפתע האות שלה. הסיבה הייתה כיבוי מערכת ה־AIS – משדר המספק לשירותי מעקב ימיים מידע על זהות הספינה, מיקומה, מהירותה וכיוון התנועה. מבחינת הגופים שעוקבים אחר התעבורה הימית בעולם, ה-Kiku פשוט נעלמה. בשעה 10:00 למחרת הופיע האות מחדש – כאשר היא כבר הייתה בצדו השני של הורמוז.
המקרה של ה-Kiku אינו חריג. לפי הדיווח, חברות נפט מסעודיה, כווית, קטאר ואיחוד האמירויות החלו להשתמש בשיטה שנועדה לאפשר את המשך היצוא למרות הסכנה במצר הורמוז. הספינות מעמיסות נפט בתוך המפרץ הפרסי, מכבות את משדרי ה-AIS לפני החצייה ועוברות את הנתיב כשהן "חשוכות". חלק מהמסעות מתבצעים בלילה ובליווי הצי האמריקני.
5+לאחר ההגעה למפרץ עומאן הן נפגשות עם מכליות הממתינות מחוץ לאזור המסוכן ופורקות אליהן את המטען בלב ים. משם ממשיך הנפט אל הלקוחות ברחבי העולם, בעוד הספינות ששימשו לחציית הורמוז חוזרות פנימה כדי לבצע סבב נוסף. כך מועבר חלק מהסיכון מחברות הספנות המסחריות אל יצרניות הנפט והממשל האמריקני. המטרה היא לשמור על זרימת האנרגיה גם תחת איום התקיפות האיראניות. הסכנה אינה תיאורטית: ה-Kiku עצמה נפגעה כחודש קודם לכן מכטב"ם איראני, אך הוא לא התפוצץ.
השימוש בשיטה הפך לנרחב במיוחד. לפי חברת Kpler, כ-80% מהתנועה במצר במהלך השבועיים שנבדקו התבצעה ללא שידור נתוני AIS. הספינות נעות קרוב ככל האפשר לחופי עומאן כדי להתרחק מאיראן. אלא שכיבוי המשדר אינו הופך אותן לבלתי נראות לחלוטין – מכ"ם ולוויינים עדיין מסוגלים לזהות אותן. גם הסיכון נותר ממשי. לפי הדיווח, שתי ספינות השייכות לאיחוד האמירויות הותקפו באותו שבוע.
5+המעברים החשוכים יצרו פער משמעותי בין נתוני המעקב לבין המציאות בשטח. לפי משרד האנרגיה האמריקני, בין 8 ל-9 מיליון חביות נפט עוברות במצר הורמוז מדי יום. מדובר בערך בכמות כפולה מזו שהשתקפה בהערכות של אנליסטים וחברות ניטור שהתבססו על אותות המשדרים. המשמעות היא שחלק ניכר מהיצוא ממשיך להתנהל גם כאשר הוא אינו מופיע במערכות המעקב המסחריות. CNN זיהתה במשך יומיים יותר מתריסר העברות בין ספינות במפרץ עומאן. לאחר קבלת המטען המשיכו המכליות ליעדים ובהם סין, טאיוואן, דרום קוריאה, הפיליפינים, וייטנאם ותאילנד.
לאחר שחצתה את הורמוז הופיעה ה-Kiku מחדש סמוך לפוג'יירה שבאיחוד האמירויות. שם היא עגנה לצד מכלית יוונית אחרת, Nave Electron. תמונות לוויין מ-7 באוגוסט תיעדו את השתיים במהלך העברת נפט בלב ים. הן נשארו זו לצד זו במשך כשבוע, ולאחר מכן יצאה Nave Electron כשהיא עמוסה בדרכה לנינגבו שבסין. ה-Kiku נותרה באזור עד 14 באוגוסט, אז כיבתה שוב את המשדר. למחרת היא הופיעה מחדש במפרץ הפרסי בדרכה חזרה לקטאר.
5+המעברים החשוכים אינם הדרך היחידה שבה מדינות האזור מנסות לצמצם את התלות במצר. סעודיה הסיטה כ-5 מיליון חביות ביום לצינור מזרח–מערב, שמעביר אותן לנמל ינבוע שעל חוף הים האדום במקום אל המפרץ הפרסי. יצרניות נוספות באזור הצליחו לנתב עוד כ־2 מיליון חביות ביום מחוץ להורמוז. גם מדינות אחרות בעולם הגדילו את התפוקה. ברזיל, גיאנה וונצואלה הוסיפו יחד יותר ממיליון חביות ביום, וארה"ב תרמה מאות אלפים נוספים.
למרות הצלחת השיטה, מדובר בפתרון יקר ומסוכן שאינו יכול להימשך ללא הגבלה. במהלך המלחמה הידלדלו מלאי הנפט בעולם בהיקף של עד 1.9 מיליארד חביות. ארה"ב שחררה 400 מיליון חביות ממאגר החירום שלה, וגם סין נשענה במידה רבה על העתודות שצברה. במקביל נפגעו בתי זיקוק במזרח התיכון, יצוא הדלק מהאזור הואט ומתקנים ברוסיה הותקפו בידי אוקראינה. סין מצדה מגבילה מכירת תזקיקים לחו"ל כדי להימנע ממחסור מקומי.
5+מחיר הנפט כבר מתקרב ל-100 דולר לחבית, והמאבק על השליטה במצר ממשיך להכביד על מחירי הבנזין, הסולר והדלק למטוסים. עם זאת, היכולת של השוק למצוא דרכים חלופיות להעברת האנרגיה מנעה עד כה זינוק חריף הרבה יותר במחירים.
