השביתה שהובילה היום (חמישי) לשיבושים נרחבים בנמל התעופה בן גוריון גרמה למשק נזק המוערך בשלב זה ב-25 עד 30 מיליון שקלים. מדובר באומדן ראשוני הכולל את העלויות הישירות והעקיפות של השבתת הפעילות.
הנזק מתבטא באובדן זמנם של הנוסעים, בעלויות ישירות ותפעוליות לחברות התעופה ובאובדן הכנסות לרשות שדות התעופה ולמפעילים השונים בנמל. לכך מצטרפים השיבושים במערכי המטען והבלדרות, הפגיעה בשרשרת האספקה והנזקים לענפי התיירות והמלונאות.
מעבר לנזק המיידי, האירוע חשף שלוש בעיות מבניות בתשתית התעופה הישראלית: קיבולת מצומצמת, תלות במפעיל יחיד וכוחו הרב של ועד העובדים, הפוגע ביכולת לייצר גמישות תפעולית, לייעל את הפעילות ולקדם את פיתוחם של שדות תעופה נוספים.
הכאוס בנתב"ג: הבלאגן ממשיך גם למזוודות
נתב"ג נמצא בקיבולת המרבית
נתב"ג פועל כיום בקיבולת היומית המרבית שלו. המשמעות היא שכל תקלה, שביתה או עומס חריג עלולים לגרום במהירות לשיבושים נרחבים, מבלי שקיים נמל תעופה חלופי המסוגל לקלוט חלק משמעותי מהפעילות.
שדות תעופה משלימים אמורים להגדיל את הקיבולת ולספק מענה במקרים של השבתה או תקלה, אך תוכניות הפיתוח מתעכבות. כל יום נוסף שבו אישור השדות והקמתם אינם מתקדמים מגביר את הלחץ על נתב"ג ומעמיק את התלות המוחלטת של ישראל בו.
השאלטר המוחלט של ועד העובדים
רשות שדות התעופה היא מונופול המחזיק בידיו את תשתיות התעופה הלאומיות. ועד העובדים החזק מרכז כוח רב באמצעות שליטתו בתפקידי התפעול, וכך מחזיק למעשה ב"שאלטר" המאפשר להשבית את שערי הכניסה והיציאה של מדינת ישראל.
היעדרם של מפעילים מתחרים הופך כל עימות נקודתי לאירוע בעל השפעה לאומית. יצירת תחרות בין מספר מפעילים של שדות תעופה תצמצם את האפשרות להשבית את הפעילות האווירית כולה בשל שיקול עסקי, ארגוני או אחר.
60% מההוצאות מופנים לשכר
בעיה נוספת נוגעת לעלויות ההעסקה ברשות שדות התעופה. השכר ברשות גבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק, ועלויות השכר מגיעות לכ־60% מכלל הוצאות הארגון.
ההוצאות השוטפות הגבוהות מגבילות את התקציב הזמין לפיתוח התשתיות ומהוות משקולת על היעילות ועל רמת השירות. השימוש הנרחב בעובדי הרשות במקום בזכיינים ובמפעילים נוספים מקשה גם על יצירת גמישות תעסוקתית ועל תגבור המערכים בימי עומס.
הצעדים שימנעו את המשבר הבא
המענה הנדרש מתחיל באישור התוכניות להקמת שדות התעופה המשלימים ברמת דוד ובצקלג, לצד פיתוח הקיבולת של נתב"ג עד למקסימום האפשרי. במקביל, יש לקדם את הקמתם של שדות תעופה באמצעות גופים פרטיים ואת החקיקה הנדרשת לשם כך.
הצעד המשלים הוא גיבוש תוכנית התייעלות מקיפה ברשות שדות התעופה ושינוי תפקידה גם בשדות הקיימים – מגוף שמבצע בעצמו חלק ניכר מפעולות התפעול לגוף מנהל. הרחבת התחרות והגמישות התפעולית עשויה לצמצם את הסיכון לכך שמשבר נוסף ישבית פעם נוספת את שערי המדינה.
