ה-7 בספטמבר הוא הדד-ליין לסגירת הרשימות לכנסת, ועד הרגע הזה המפלגות הקטנות נמצאות במרוץ נגד הזמן. עליהן לצבור קהל, להתחזק בסקרים, לצרף שמות מוכרים ולענות על השאלה המרכזית: האם יש להן מספיק כוח כדי לעבור את אחוז החסימה? לצד המפלגות הגדולות, הולכות ונבנות בתקופה האחרונה כמה מסגרות פוליטיות קטנות יותר, שאותן ניתן לחלק כרגע לשני מוקדים מרכזיים.
במוקד הראשון נמצאים "רסיסי הימין" – מפלגות ומסגרות שמנסות לבנות לעצמן כוח בתוך המחנה הלאומי. עופר וינטר מנסה לבנות מסגרת פוליטית משלו, משה פייגלין חוזר למגרש הפוליטי עם מפלגת "זהות", ובמקביל אבי מעוז ונועם לישראל מנסים גם הם לבנות את הכוח הפוליטי בתוך המחנה.
לכל אחת מהמסגרות הללו יש קהל יעד, מסרים ואג'נדה משלה, אך כולן ניצבות בפני השאלה האם יש להן מספיק כוח כדי לעבור את אחוז החסימה, ואם לא – האם הדרך לכנסת תעבור בסופו של דבר דרך חיבור עם מפלגה או מסגרת אחרת. מהצד השני, במרכז המפה הפוליטית, הולך ונבנה מה שמכונה "הגוש השלישי".
כאן התמונה כבר צפופה יותר; יועז הנדל וחילי טרופר מנסים לבנות מסגרת משותפת, כאשר אמירתו של טרופר כי השניים לא ישבו עם נתניהו עוררה סערה. בעקבות הדברים, מיהר הנדל להבהיר כי הכוונה היא שהשניים לא ישלימו לנתניהו את המנדטים החסרים לטובת ממשלה צרה. ההתכתשות הזאת ממחישה את אחת השאלות המרכזיות סביב הגוש השלישי: מה בדיוק הוא מציע לציבור, ובעיקר מה יעשו אנשיו ביום שאחרי הבחירות.
בזמן שהנדל וטרופר מנסים להגדיר את הגבולות שלהם, גם בני גנץ ודדי שמחי מנסים לבנות את הבית הפוליטי שלהם. במקביל, גלעד ארדן מתקדם עם המסגרת שלו, יחד עם יולי אדלשטיין, עליזה בלוך, אורן סמדג׳ה והמצטרף הטרי חזי נחמה. מדובר בשלוש מסגרות עם ציבור שחלקו חופף והרבה מאוד סימני שאלה.
המרוץ לאיחודים נמצא בעיצומו, וכל אחת מהמפלגות הללו צריכה להגיע ל-7 בספטמבר כשהיא יכולה להוכיח שיש לה סיבה לרוץ לבד. בסופו של דבר, השאלה תהיה פשוטה: מי יעבור את אחוז החסימה, מי יתאחד ברגע האחרון, ומי יגלה שהקולות שלו נשארו מחוץ לכנסת.
