קשר הפועל חיפה בריאיון ל-C14: "פתחנו את הטלפון וראינו שחור"

ריאיון מיוחד ל-C14: פציעות קשות בספורט נוחתות דווקא ברגעים הכי פחות נכונים, וזה בדיוק מה שקרה לאופק ביטון. הקשר, שחווה עונה מצוינת במדי הפועל חיפה עם שלושה שערים וחמישה בישולים, נעצר בשיא המומנטום בעקבות קרע ברצועה הצולבת בפברואר האחרון. בשיחה צפופה ומיוחדת ל-C14, הוא משחזר את הרגעים הקשים, מדבר על השיקום המורכב ומסביר למה הוא בטוח שיחזור חזק יותר.

6+

אופק, אני רוצה לחזור לרגע שאחרי שאתה מקבל את תוצאות ה-MRI. אתה פותח את התוצאה – מה הדבר הראשון שחשבת עליו?
אני זוכר את הרגע הזה ממש. אני ואשתי יושבים על הספה אחרי לילה בלי שינה, פותחים את הטלפון ורואים שחור. לקח לי זמן בכלל לעכל את המשמעות של זה ולהבין מה מחכה לי עכשיו. ברור שזה היה רגע קשה, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני הבן אדם הכי אופטימי שיש. די מהר הראש שלי כבר עבר מ”למה זה קרה לי?” ל”אוקיי, מה עושים עכשיו ואיך אני חוזר מזה?”.

הייתה נקודה בשיקום שאמרת לעצמך: “אני לא יודע אם אני מסוגל לעבור עוד שמונה-תשעה חודשים כאלה”?
כן, הייתה נקודה שנשברתי. הייתה תקופה שפשוט העדפתי להיות במיטה, לא רציתי לראות כדורגל וגם התיאבון שלי ירד. בחודש הראשון היה לי מאוד קשה לקבל את הסיטואציה ולהבין את הדרך שעומדת לפניי. אבל לאט לאט הצלחתי להחזיר לעצמי את האופטימיות, והרבה מזה בזכות האנשים שהיו סביבי – המשפחה, החברים, המנתח והצוות במקום שבו אני עושה את השיקום. הם עזרו לי להרים את הראש ולהתחיל להסתכל קדימה.

6+

היה רגע שבו באמת שקלת לוותר?
בחיים לא. היו רגעים קשים, היו ימים שנשברתי ולא רציתי לראות כדורגל, אבל לוותר על הכדורגל אף פעם לא עבר לי בראש. להפך, גם ברגעים הכי קשים ידעתי שאני אחזור. השאלה מבחינתי אף פעם לא הייתה אם אני חוזר, אלא מתי ואיך אני חוזר הכי טוב שאפשר.

יש אדם אחד שאתה מרגיש שאם הוא לא היה שם, השיקום שלך היה נראה אחרת לגמרי?
חד-משמעית אשתי. היא הייתה שם בשבילי בכל רגע, ובתקופה שבה אתה פתאום צריך עזרה בדברים הכי בסיסיים – מאוכל, למקלחת ואפילו להתלבש, היא עשתה הכול מאהבה ונתנה לי להרגיש שאני לא עובר את זה לבד. מעבר לעזרה הפיזית, היחס והאהבה שלה החזיקו אותי גם ברגעים הפחות טובים. בלי אשתי, אין ספק שהשיקום הזה היה נראה אחרת לגמרי. אומרים שהשחקן הוא זה שנפצע, אבל במקרה הזה אני מרגיש שעברנו את הפציעה הזאת ביחד.

6+

איך מתמודדים עם העובדה שהחברים שלך משחקים על המגרש ואתה יודע שאתה לא יכול להיות שם איתם?
זה מאוד קשה. ברגע שאתה רואה את הדשא, את הקהל ואת החברים שלך משחקים, אתה נהיה עוד יותר רעב לחזור. גם כשאני רואה משחק בטלוויזיה אני תופס את עצמי מדבר לעצמי, מנתח מה קורה וחושב מה אני הייתי עושה אחרת אם הייתי שם. הגוף אולי לא נמצא על המגרש כרגע, אבל הראש עדיין שם. הגעגוע לכדורגל והווינריות, הרצון להתחרות ולנצח, לא נעלמו לשנייה.

מה הדבר שהכי מפחיד אותך בחזרה למגרש?
אני חושב שהרגעים הראשונים על הדשא יהיו בעיקר מנטליים. בהתחלה ברור שיהיו מחשבות, על התנועה, על המאבק הראשון ואולי אפילו על הפציעה עצמה. האתגר שלי יהיה לדעת לשחרר את זה מהראש עם הזמן, לסמוך על הגוף שלי ועל כל העבודה שעשיתי בשיקום, ופשוט לחזור לשחק את הכדורגל שלי. אני מאמין שברגע שאכנס לקצב ואחזור להרגיש את המשחק, הדברים האלה ילכו וייעלמו.

6+

לפני הפציעה הרגשת שאתה מתחיל לבנות את עצמך מחדש בהפועל חיפה. אתה מרגיש שהפציעה עצרה אותך בדיוק כשנכנסת למסלול שרצית?
כן, לגמרי. הרגשתי שאני נכנס לקצב ובונה את עצמי מחדש. סיימתי עם חמישה בישולים ושלושה שערים ב-20 משחקים, ואני בטוח שאם העונה שלי הייתה ממשיכה הייתי יכול לתרום עוד לקבוצה וגם להגיע למטרה האישית שהצבתי לעצמי – 12 מעורבויות בשערים בעונה. בגלל זה הפציעה הגיעה מבחינתי בטיימינג מאוד מבאס, דווקא כשהרגשתי שאני במסלול שרציתי להיות בו. אבל אני לא רוצה להסתכל יותר מדי על מה היה יכול להיות. המטרה שלי עכשיו היא לחזור ולהמשיך בדיוק מאותה נקודה.

החוזה שלך בהפועל חיפה הסתיים בקיץ. עד כמה אתה מרגיש שהפציעה הזאת מסבכת את העתיד המקצועי שלך?
אני לא חושב שזה משנה יותר מדי. להפך, זה פותח בפניי עוד אופציות ונותן לי אפשרות לחשוב טוב מה הצעד הנכון עבורי. בסופו של דבר, המועדון שאהיה בו יודע איזה אופק הוא מקבל – שחקן רעב, עם הרבה מה לתת, ואני מאמין שאחזור אפילו חזק יותר מבחינה גופנית ממה שהייתי לפני הפציעה. מבחינתי הפציעה הזאת היא לא משהו שמגדיר את העתיד שלי.

6+

מה הצעד הבא שלך בקריירה? יש הצעות מקבוצות?
יש הצעות ויש התעניינות, אבל אני חושב שעוד קצת מוקדם לדבר על משהו ספציפי. כרגע הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא להמשיך את השיקום ולהגיע למצב שאני מוכן בצורה הכי טובה שאפשר. אני מאמין שבחודש-חודשיים הקרובים יהיו התפתחויות, ובעזרת השם אעשה את הבחירה שהכי נכונה עבורי ועבור הקריירה שלי.

מה הדבר שאתה הכי מתגעגע אליו בכדורגל?
לחגיגה אחרי שער. אין לזה תחליף. הרגע הזה שהכדור נכנס, כל האדרנלין יוצא, הקהל, החברים שרצים אליך – לכמה שניות אתה פשוט שוכח מהכול. לזה אני הכי מתגעגע, ואני כבר מדמיין בראש את החגיגה הראשונה אחרי שאחזור.

6+

איזה רגע מהשיקום דווקא תיקח איתך לכל הקריירה?
אני חושב שמה שאקח מהשיקום הזה זו ההבנה שגם כשמגיע עוד קושי, אני לא מוותר. עברתי ניתוח יחסית מורכב, באמצע השיקום היה חשד לזיהום ואושפזתי לשלושה ימים, ובהמשך עברתי גם מניפולציה בברך. בכל פעם אתה אומר לעצמך שעברת כבר את החלק הקשה ואז מגיע עוד משהו. אבל כמו לאורך כל הקריירה שלי, לא ויתרתי והמשכתי להאמין בעצמי. היום אני יודע שאם הצלחתי להתמודד עם התקופה הזאת, יהיה לי קשה מאוד לפחד ממשהו שיגיע בהמשך הקריירה.

איפה נראה אותך בעוד שנה?
על המגרש. מחייך, נהנה מכדורגל, בריא ושלם. אני רוצה לראות את עצמי לוקח גביע ומסיים את העונה עם מספר דו-ספרתי של שערים ובישולים. אחרי כל מה שעברתי, אני רוצה לחזור ליהנות מהמשחק ולהוכיח קודם כל לעצמי שאני יכול לחזור אפילו טוב יותר.