הערב (שלישי) אפשר לומר- טראמפ ניצח את איראן בקרב על הורמוז. בפוסט דרמטי שפרסם הנשיא נאמר כי נוטרל באופן מוחלט איום המוקשים הימיים ובכך נלקח ממשטר הטרור הקלף האחרון שהיה לו – האפשרות להטיל איימה על אחד ממעברי האנרגיה החשובים בעולם.
המספרים שמאחורי הקביעה הזו מספרים את הסיפור. בכל יום יוצאים מהורמוז ונתיבים חלופיים 15 מיליון חביות. בתוך כך, ונצואלה, עכשיו בעלת ברית של טראמפ, מספקת כמעט 2 מיליון חביות ביום. בעקבות זאת, וביחד עם הפחתת התלות הסינית בנפט איראני או מזרח תיכוני- כמות החביות שטראמפ מוציא תחת ידו היא כמעט 20 מיליון ביום- מספר זהה לממוצע הייצוא מהורמוז ערב המלחמה. ההשוואה של ייצוא החביות מתורגמת גם במחירים: מחיר חבית מסוג ברנט עומד על 90 דולר בלבד, חבית נפט אמריקאי על 85 דולר- רחוק מאוד מהתחזיות השחורות.
מה שעושה היום טראמפ לאיראן מזכיר משהו שקרה לפני 165 שנים, במלחמת האזרחים. במבצע שנקרא תוכנית אנקונדה, בדימוי של הנחש מאמריקה הלטינית, חסם צבא הצפון את כל הנהרות ונמלי הים של הדרום. לאט לאט הנחש הידק את חניקתו סביב צוואר האויב וזה בדיוק מה שקורה לאיראן היום.
בכל יום טראמפ חונק עוד יותר את איראן. יש מצור, יש אינפלציה, הם מבודדים מהעולם. אין חיל ים או אוויר, אין יכולת לשקם השקעה של חצי מאה ביכולותיהם הצבאיות. אמריקה וישראל יכולות לתקוף באיראן בכל נקודה בכל זמן שירצו. גם הורמוז מאבד מחשיבותו כשהחזון לייצוא נפט דרך הים האדום וגם דרך נמל חיפה נעשה מוחשי יותר. לכן, בכול יום שעובר איראן נעשית ענייה יותר וחלשה יותר- וזו עובדה שמתעלה על כול סוגיה, הורמוז או אפילו בחירות האמצע.
