במבצע בהובלת אמ"ן ובמאמץ קהילייתי משותף עם המוסד, אותרו עצמותיו של יהודה ז"ל והובאו לישראל. לאחר הבאתם ארצה, נערך הליך זיהוי במרכז לזיהוי חללים של הרבנות הצבאית, בשיתוף חיל הרפואה ומשטרת ישראל.
משפחתו של יהודה כץ ז"ל עודכנה לאורך השנים בדבר המאמצים המתמשכים לאיתורו והשבתו לישראל. עם השלמת המשימה נמסרה למשפחה ההודעה על השבת יקירם. לצערנו, הוריו של יהודה ז"ל, שרה ויוסף כץ לא זכו לקבל את הבשורה.
ראש הממשלה נתניהו הגיב להחזרתו: "במשך שנים ארוכות אישרתי פעולות חשאיות רבות לאיתורם של נעדרי סולטן יעקב. הבטחתי למשפחותיהם שלעולם לא נפסיק לפעול להשבתם הביתה. היום כולנו, כל עם ישראל, מחבקים את משפחת כץ. ההורים היקרים, שרה ויוסף ז"ל, לא חדלו לפעול לאיתורו והשבתו ולדאבון הלב כבר הלכו לעולמם. אנו משיבים אליכם האחים, אבי ופרחיה – את יהודה היקר, אליכם ואל אדמת ארץ ישראל שכה אהב".
כץ נולד ברמת גן ליוסף ושרה כץ, ניצולי שואה. הוא למד בישיבת נחלים ובהמשך בישיבת כרם ביבנה אצל הרב חיים יעקב גולדוויכט. כילד גילה כישרונות בלימודים, ובעיקר ללימודי קודש.
יהודה שירת כלוחם בחיל השריון, וכשפרצה מלחמת לבנון הצטרף לחבריו שם ולחם בטנק יחד עם סגן זוהר ליפשיץ ז"ל ששימש כמפקד הטנק. לקרב סולטאן יעקוב, ב-11 ביוני 1982, נשלח יחד עם חבריו – עשרה ימים בלבד לפני מועד שחרורו מהצבא.
זוהר לפשיץ, מפקד הטנק נהרג באותו הקרב, וגופתו הוחזרה במסגרת חילופי שבויים עם סוריה, ביום א' תמוז תשמ"ד, 1 יולי 1984. יהודה כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן נחשבו במשך שנים רבות כנעדרי קרב סולטאן יעקוב.
סיפורו של יהודה כץ: הלוחם האחרון שנעדר מקרב סולטאן יעקוב
מאז הכרזתו של כץ כנעדר עסקו צה"ל ובני משפחתו בניסיונות שונים להשגת מידע על גורלו. מנגד, על פי אגף המודיעין של צה"ל, מי שהחזיקו בנעדרים ובמידע על גורלם היו גורמים פלשתיניים בסוריה, בהכוונת אש"ף ומנהיגו אותה עת יאסר ערפאת, שהוביל, יחד עם סגנו לעניינים צבאים אבו ג'יהאד, מאמץ להסתרה ולהונאה – על מנת להקשות על צה"ל להשיג מידע על גורלו של כץ.
