הפריימריז בליכוד שוב הוכיחו כי התנועה הגדולה ביותר בימין הישראלי היא יצור חי, תוסס ומורכב, כזה שלא תמיד נשמע להוראות המנצח על התזמורת. התוצאות הסופיות משרטטות תמונה של מתח תמידי בין רצונו של בנימין נתניהו לעצב רשימה שתהיה "העתק-הדבק" של חזונו הפוליטי, לבין עוצמתם של מנגנוני השטח והדילים המסורתיים.
למרות המאמצים המושקעים מלשכת יו"ר המפלגה, הוכח כי בתוך המבצר הליכודי עדיין קיימים מוקדי כוח עצמאיים המסרבים להתכופף. הישרדותו המרשימה למשל של דוד ביטן, לצד ניצחון מועמדתו במשבצת האישה החדשה, על פני המועמדת המועדפת על נתניהו, הם עדות לכך שהשטח הליכודי עדיין מקדש בריתות אישיות ומחויבות לראשי סניפים.
הקלפיות בפריימריז הליכוד נסגרו רשמית, מתי צפויות תוצאות?
נתניהו אולי חולש על הסקרים ועל סדר היום הלאומי, אך במאבק הישיר מול מכונת הדילים, הוא נאלץ להכיר במגבלות כוחו. זהו ליכוד שבו הדילים עדיין חזקים מהמלצות המנהיג, ובו חברי הכנסת הוותיקים יודעים לשמר את כוחם גם ללא רוח גבית מהלשכה בירושלים.
עם זאת, מבט מעמיק על הרכב הרשימה הכללית ועל המחוזות האסטרטגיים מלמד שנתניהו יכול, ואף צריך, להיות מרוצה מהתוצאה הסופית. בצמרת הרשימה התברגו הדמויות המזוהות ביותר עם קו הנאמנות שלן – יריב לוין, אמיר אוחנה ומירי רגב.
אחרי ספירת 95% מהקולות: כך נראית רשימת הליכוד לכנסת הבאה
אלו אינם רק נאמנים אישיים, אלא סמלים של הליכוד החדש, זה שהציב לעצמו למטרה את הרפורמה במערכת המשפט ואת המשילות ללא פשרות. כשמוסיפים לכך את הצלחותיו במחוזות תל אביב והשפלה ואת קידומם של דמויות כגון משה סעדה ואופיר כץ, מתקבלת נבחרת קרבית, הומוגנית ברובה, שרואה בנתניהו לא רק מנהיג אלא מורה דרך.
בשורה התחתונה, נתניהו סיים את המערכה הפנים-מפלגתית כשידו על העליונה במאקרו, גם אם ספג הפסדים במיקרו. הוא אמנם לא הצליח להנדס כל משבצת וכל מיקום, אך הרשימה שהתגבשה היא שלו. יתרה מכך, המבנה הפוליטי של הליכוד השאיר בידיו את הקלף המנצח בדמות השריונים. אותם מקומות פנויים המאפשרים לו לתקן את מה שהמתפקדים לא סיפקו, להשלים חסרים פרסונליים וללטש את הנבחרת בדיוק כפי שהוא חפץ.
דרמה בפריימריז בליכוד: השרים שבדרך החוצה – וההפתעות בצמרת
בסיכום הכולל, נתניהו אולי לא שולט בכל בורג במכונה, אך הוא מחזיק בהגה של רכב שנוסע בדיוק לכיוון שאליו כיוון.
