יום הבחירות המקדימות בתנועת הליכוד הגיע לסיומו, ואף שהאבק מעל הקלפיות עוד לא שקע לגמרי, תמונת המצב מתחילה להתבהר. על אף החששות המוקדמים מ"עייפות החומר", במיוחד לאור התחושה שניסו בכל הכוח ליצור באולפנים, אחוזי ההצבעה הסופיים נותרו דומים לאלו של הבחירות הקודמות – נתון שמעיד על כך שליחו של הליכוד לא נס.
אחד המוקדים המרתקים ביותר בפריימריז הללו הוא המאבק הסמוי מן העין בין "הדילים" המאורגנים לבין המצביעים החופשיים. בעוד שקבוצות הלחץ והוועדים הגדולים ניסו, כמדי מערכת בחירות, להכתיב רשימות סגורות ולהבטיח את מקומם של מקורביהם, ההערכה במטה הליכוד היא שדווקא "המצביעים החופשיים" – אותם רבבות שלא מחויבים לרשימה מוגדרת מראש – הם אלו שייתנו את הטון הסופי.
כוחם של אלו עשוי לשבש את התחזיות המוקדמות, להזניק פנים חדשות לקדמת הבמה ולדחוק לאחור שמות שנחשבו ל"בטוחים". עבור חברי הכנסת המכהנים, השעות הקרובות יהיו מורטות עצבים במיוחד. העיניים נשואות אל גבול המקומות הריאליים – אותה רצועה צרה ברשימה שבין המקום ה-30 ל-40.
בטווח הזה, כל קלפי שנספרת בפריפריה או בערים הגדולות יכולה לחרוץ גורלות. עבור חלק מחברי הכנסת מדובר בקרב על חייהם הפוליטיים: תנודה של כמה מאות קולות עשויה לקבוע אם ימצאו את עצמם בתוך הכנסת הבאה או שייאלצו להשקיף עליה מבחוץ.
עם סיום ספירת הקולות וגיבוש הרשימה שנבחרה על ידי המתפקדים, הליכוד לא עוצר לנוח. למעשה, המשחק הפוליטי רק עולה שלב. כעת עובר מרכז הכובד לידיו של ראש הממשלה, שמחזיק בידיו חמישה שריונים במקומות אסטרטגיים ברשימה.
השריונים הללו הם לא רק "פרס" למקורבים, אלא כלי שחמט פוליטי ראשון במעלה. הם נועדו לאפשר לנתניהו לרענן את השורה עם דמויות ביטחוניות, כלכליות או נציגי מגזרים שיכולים להביא קהלי יעד חדשים בבחירות הכלליות. הפריימריז הם אולי "חגיגה לדמוקרטיה הפנים-מפלגתית", אך המטרה האמיתית היא הניצחון בבחירות הכלליות.
לוח השנה הפוליטי מצביע על ה-8 בספטמבר כתאריך היעד הסופי – המועד להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית. עד אז, הליכוד יצטרך לאחות את הקרעים שנוצרו בתוך התנועה במהלך הפריימריז, לגבש נבחרת שתיראה רלוונטית לציבור הרחב ולצאת למערכה המכרעת על השלטון.
