איזה מחזה מרהיב: מפלגת "הדמוקרטים" של יאיר גולן מציגה לנו שיעור מופלא ביושרה פוליטית, בדמוקרטיה טהורה ובשיטת ה"שתמש וזרוק". תראו איך זה עובד במחנה הנאור: שנים שהם השתמשו בעינב צנגאוקר. חיבקו אותה, העלו אותה לנאום, הפכו אותה ואת הטרגדיה שלה לראש החץ של המחאה, והשתמשו בה בכל הכוח כשהבן שלה היה חטוף בעזה.
ואז יאיר גולן קורא לה, מציע לה שריון נוצץ בצמרת, ומחתים אותה על נוהל שתיקה: "תרדי פרופיל תקשורתי", הוא מבקש, "אל תתמודדי בפריימריז, תסמכי עליי מילה זו מילה". ועינב, בתמימותה, מאמינה.
בואו נעמיד את הדברים על דיוקם – עינב היא לא כוס התה של הרבה אנשים בימין, רחוק מזו. אבל היא האמינה ליאיר גולן בתמימות. ורגע לפני שסוגרים את הרשימות הופ! המילה כבר לא מילה, ההבטחה נעלמת, ויאיר גולן פשוט משתמש וזורק.
והתירוץ? פשוט ללקק את האצבעות: גולן פתאום נזכר שהוא "איש של דמוקרטיה", שהוא מתמלא יראת כבוד להכרעת המתפקדים בפריימריז, ולכן איזה מזל! הוא מחליט לבטל את השריונים.
כמה עקרוני, כמה ערכי, וכמה נוח. כבר התרגלנו שפוליטיקאים לא מקיימים הבטחות, אבל פה יש שיטה. אנשי השמאל וכל מומחי המחאה עשו עליה ועל המשפחות סיבוב ענק ברחובות, נכנסו על הגב שלהם לכנסת, ותכלס הפכו את "הדמוקרטים" למפלגה שכולה אנשי מחאה.
כולם קיבלו ג'ובים וכיסאות, ורק את עינב זרקו בצד הדרך ברגע שהיא הפסיקה להיות שימושית. וכמובן, גולן לא שכח לפנק אותנו בדרמת התנצלות מתוסרטת: "אני מצטער מעומק הלב, נושא באחריות", ואז בשיא הנדיבות מציע לה "תפקיד בקמפיין". במילים אחרות: תמשיכי לעשות בשבילנו את העבודה השחורה, בזמן שאנחנו גוזרים את הקופון.
איזו צביעות מזוקקת. אצל יאיר גולן ו"הדמוקרטים", מילה זו מילה עד שגומרים להשתמש בך. אז חברים, תמשיכו לדבר גבוה-גבוה על נורמות וערכים באולפנים.
הציבור רואה בדיוק מה שוות ההבטחות שלכם ברגע האמת.
