ארכיאולוגים במצרים הודיעו בסוף השבוע על תגלית שעשויה לפתור תעלומה היסטורית ארוכת שנים: בחפירות בתל אבו סייפי שבקנטרה מזרח, סמוך לתעלת סואץ, התגלה חלק ממשקוף אבן חול שעליו כתובת המזכירה את העיר העתיקה מסן, המוכרת במחקר גם בשם מסן. הכתובת נושאת את תאריו של רעמסס השני, המשויך לפרעה המקראי, ומספרת על שיקום פסל של הורוס, המתואר כ"אדון העיר מסן". במשרד התיירות והעתיקות המצרי מדגישים כי מדובר בראיה משמעותית, אך עדיין לא בהוכחה סופית לכך שהעיר האבודה אכן שכנה במקום.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
במשך יותר ממאה שנה ניסו חוקרים להבין היכן בדיוק שכנה מסן. שמה של העיר מוכר מכתובות מצריות עתיקות, אך הזיהוי שלה בשטח נותר שנוי במחלוקת. כעת, ממצא שהתגלה בצפון-מזרח מצרים עשוי לספק רמז משמעותי לפתרון התעלומה. במהלך החפירות בתל אבו סייפי מצאו הארכיאולוגים חלק גדול ממשקוף עשוי אבן חול – קורת אבן שהייתה ממוקמת מעל פתח של מבנה. האבן נשברה לשני חלקים ועל שלושה מצדדיה נחרתו כתובות.
על האבן מופיעים תאריו המלכותיים של רעמסס השני, אחד הפרעונים הידועים ביותר של מצרים העתיקה. בנוסף מתועדת בה עבודת שיקום של פסל הורוס, אל מרכזי בדת המצרית העתיקה, שמכונה בכתובת "אדון העיר מסן". זהו הפרט שהופך את הממצא למסקרן במיוחד: אם הכתובת נמצאה במקום שבו עמדה במקור, היא עשויה לחבר באופן ישיר בין האתר שנחפר לבין העיר שמיקומה אבד.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עם זאת, החוקרים עדיין נזהרים מלהכריז שהתעלומה נפתרה. הישאם אל-לייתי, מזכ"ל המועצה העליונה לעתיקות במצרים, הבהיר כי הכתובת מחזקת את הראיות הארכיאולוגיות וההיסטוריות המקשרות את תל אבו סייפי למסן, אך נדרשות חפירות ובדיקות נוספות לפני שניתן יהיה לאשר את הזיהוי.
הוויכוח על מיקומה של מסן אינו חדש. כבר בשנת 1887 נמצאו בתל אבו סייפי אבנים הנושאות את שמו של רעמסס השני ואזכורים של "הורוס של מסן". אלא שהממצאים עוררו שאלה: האם מסן הייתה עיר עצמאית ששכנה באזור, האם היה זה שם נוסף של העיר המבוצרת ת'ארו, או שמא "מסן" היה למעשה שמו של מקדש הורוס באזור?
גם מחקרים מאוחרים יותר לא פתרו את התעלומה. במחקר שפורסם ב־2013 נטען כי בחפירות קודמות לא נמצאו במקום עדויות מספיקות לפעילות מתקופתו של רעמסס השני. החוקרים העלו אז אפשרות שהאבנים הנושאות את שמו הועברו לכאן מאתר סמוך. הכתובת החדשה מחזירה כעת את האפשרות שמסן אכן שכנה בתל אבו סייפי למרכז הדיון.
הקשר בין מסן, הורוס והאזור הסמוך לגבולה המזרחי של מצרים מוכר גם ממחקרים קודמים. מקורות מצריים קושרים את פולחן "הורוס של מסן" לאזור ת'ארו ולתפקידו בהגנה על גבולה המזרחי של מצרים. אם הזיהוי יאושר, חשיבות התגלית חורגת מגילויה של עיר עתיקה נוספת.
מסן הייתה קשורה ככל הנראה לדרך הורוס – נתיב מרכזי ששימש את המצרים לתנועה מזרחה. אפשר לחשוב עליו כעל אחד מ"צירי התנועה הראשיים" של העולם העתיק: דרכו עברו חיילים, שליחים וסחורות בין מצרים, חצי האי סיני וכנען. לכן הידיעה היכן בדיוק שכנה מסן יכולה לעזור לחוקרים לבנות תמונה מדויקת יותר של הדרך שבה המצרים שמרו על גבולם, העבירו כוחות וניהלו את הקשר עם האזורים שממזרח להם.
החפירות שינו גם את ההבנה של תל אבו סייפי עצמו. קיר גדול שנבנה מלבני בוץ ונחשף במקום נחשב בעבר לחלק ממקדש. כעת סבורים החוקרים כי למעשה מדובר בחומה שהקיפה את מתחם המקדש כולו ועברה שינויים והרחבות לאורך השנים. בנוסף נמצאו שתי דרכי אבן שהובילו מחוץ למתחם המבוצר אל עבר המקדש. הדרך הקדומה יותר נבנתה בתקופה שבה שלטה במצרים השושלת התלמית, ואילו מעליה נסללה דרך צרה יותר לאחר שהרומאים השתלטו על מצרים.
בתוך המתחם נמצאו מחסנים, חדרי שירות ושרידי המקום המקודש ביותר במקדש. חלקים ממנו נהרסו בתקופות מאוחרות יותר כאשר אבני המבנה נלקחו לשימוש חוזר. בין הממצאים נמצאו גם חלק מפסל של איש צבא המחזיק מקדש קטן, פסל נוסף שחסרים בו הראש וכפות הרגליים, פלג גוף של מלך עשוי בזלת ושברים של פסלי בז בצורתו של הורוס. מאות שנים לאחר התקופה שאליה מיוחסת הכתובת של רעמסס השני המשיך האתר להשתנות. המקדש שגשג בתקופה התלמית, ובתקופה הרומית הוסבו חלקים מהמתחם למחנה צבאי. בהמשך אף הוקמו במקום כבשנים ששימשו לייצור סיד.
החשיבות הגדולה של הממצא החדש היא האפשרות לחבר שם שהיה מוכר במשך אלפי שנים מכתובות עתיקות לנקודה ממשית על המפה. אם חפירות נוספות יאשרו שתל אבו סייפי הוא אכן מסן, יהיה בידי החוקרים כלי נוסף להבנת הגבול המזרחי של מצרים העתיקה – אזור שהיה בעל חשיבות אסטרטגית משום שממנו יצאו הדרכים לסיני ולכנען. החפירות במקום צפויות להימשך, בתקווה למצוא ראיות נוספות שיוכלו להכריע האם העיר שמוזכרת בכתובות העתיקות אכן עמדה שם.
רעמסס השני, ששמו מופיע על הכתובת החדשה, מלך במאה ה-13 לפני הספירה. זו תקופה שמתוארכת ליציאת מצרים ועל ראשית ישראל. ספר שמות מספר שבני ישראל נאלצו לבנות עבור פרעה את "פיתום ואת רעמסס", ולכן במשך שנים ניסו חוקרים לקשור בין רעמסס המקראית לבין העיר המצרית פי-רעמסס ובין תקופת רעמסס השני לסיפור יציאת מצרים.
מה שכן הופך אותה למעניינת בהקשר המקראי הוא המיקום: מדובר באזור המזרחי של מצרים, סמוך לנתיבים שהובילו דרך סיני אל כנען – אותו מרחב גיאוגרפי כללי שעומד גם ברקע סיפור יציאת מצרים. בסוף המאה ה-13 לפנה"ס כבר מופיע השם "ישראל" במקור מצרי מפורסם מתקופת מרנפתח, יורשו של רעמסס השני, המעיד על קבוצה בשם זה בכנען.
