עיסא גרייב נולד בנצרת, אזרח ישראלי, בוגר בצלאל ומרצה במוסד. אלא שלפי תיעוד שפורסם בגרמניה, הוא מתייג את נצרת, חיפה וירושלים כ"פלשתין", מכנה את צה"ל "כוחות הכיבוש הישראליים" והוצג במסגרת מלגת DAAD כמי שמוצאו מ"השטחים הפלשתיניים". כשהדברים מיוחסים למי שעוסק בהוראה במוסד אקדמי ישראלי מפוקח, השאלה כבר אינה נוגעת רק לחופש האמנות – אלא גם לאחריות המוסד כלפי הסטודנטים והציבור.
עיסא גרייב הוא לא רק אמן שמפרסם את עמדותיו הפוליטיות ברשתות החברתיות – הוא נולד בנצרת, אזרח ישראלי, למד בישראל ובין השנים 2015–2019 למד באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. בהמשך השתלב גם בהוראה במוסד.
דווקא על הרקע הזה מקבל התיעוד שנחשף בכתבה שפורסמה בגרמניה משמעות אחרת: לפי הכתבה, בחשבון האינסטגרם שלו גרייב מתייג מקומות שבהם הוא נמצא בישראל – בהם נצרת, חיפה וירושלים – בתוספת "פלשתין". מחברת הכתבה מתארת זאת כמצב שבו הוא "מכחיש לחלוטין את קיומה של ישראל".
עוד עולה מהכתבה כי גרייב מכנה את צה"ל "Israeli Occupation Forces" (כוחות הכיבוש הישראליים) כינוי המזוהה עם השיח האנטי-ציוני. לא רק אמן פרטי – גם איש הוראה באקדמיה הישראלית, וכאן נמצאת השאלה הציבורית המרכזית.
כאשר מדובר באמן פרטי, ניתן לטעון שמדובר בעמדותיו האישיות ובחופש הביטוי שלו. אלא שבמקרה של גרייב מדובר גם במי שהשתלב בהוראה בבצלאל – מוסד אקדמי ישראלי הפועל במסגרת מערכת ההשכלה הגבוהה.
לכן השאלה אינה האם מותר לגרייב להגדיר את עצמו "פלשתיני", אלא האם מוסד אקדמי ישראלי מכיר את מכלול ההתבטאויות של מי שמלמד את תלמידיו, ומהם הגבולות שהוא מציב כאשר איש הוראה מציג, לפי התיעוד שפורסם, ערים ריבוניות בישראל כ"פלשתין" ואת צבא המדינה כ"כוחות הכיבוש".
הסוגיה מקבלת משנה תוקף משום שבצלאל אינה רק גלריה פרטית או מסגרת אמנות עצמאית. מדובר במוסד להשכלה גבוהה, ועל כן עולה השאלה כיצד המוסד מבחין בין חופש אקדמי ואמנותי לבין התבטאויות של אנשי הוראה הנוגעות לעצם הלגיטימיות של המדינה.
עשרה ימים אחרי 7 באוקטובר
לפי הכתבה הגרמנית, כבר ב-17 באוקטובר 2023, עשרה ימים בלבד לאחר טבח שבעה באוקטובר ועוד לפני תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה, פרסם גרייב קריאה לעצור את מה שכינה "רצח העם" בפלשתינים.
מחברת הכתבה מציינת כי לא מצאה בפרסומיו התייחסות מקבילה לטבח שביצע חמאס.
מישראל ל"שטחים הפלשתיניים"
כעת זוכה גרייב גם להכרה בינלאומית: הוא נבחר למלגת האמנים היוקרתית של ה-DAAD הגרמני, אלא שגם שם ישראל נעלמת מההגדרה.
לפי הכתבה, גרייב, שנולד בנצרת, הוצג תחת הגדרת מוצא של "השטחים הפלשתיניים". מחברת הכתבה מציינת כי אצל אמנים אחרים נהוג לציין את מקום הלידה, בעוד שבמקרה שלו נעשה שימוש בהגדרה אחרת.
בהמשך, כשפנתה ל-DAAD בבקשה לברר היכן גרייב רשום כתושב, נמסר לה כי הצהרתו העצמית היא "מזרח ירושלים ורמאללה". לטענתה, כאשר ביקשה אסמכתאות רשמיות, הובהר לה שמדובר בהצהרה עצמית בלבד.
ה-DAAD עצמו ממומן בעיקר מכספי ציבור גרמניים. לפי הנתונים המובאים בכתבה, המלגה מעניקה בדרך כלל כ-2,000 עד 3,500 אירו בחודש, וב-2021 עמד תקציב הארגון כולו על כ־634.7 מיליון אירו.
בתגובה לפנייה בנושא הבהיר ה-DAAD כי תוכנית האמנים אינה מאמצת את התכנים הפרטיים שמפרסמים האמנים הנתמכים על ידה. הארגון אף הדגיש את "האחריות ההיסטורית כלפי מדינת ישראל ותושביה".
אלא שבישראל נותרת שאלה אחרת, ואולי משמעותית יותר: כיצד מתייחס מוסד אקדמי ישראלי מפוקח להתבטאויות כאלה כאשר הן מגיעות לא רק מאמן פרטי, אלא ממי שהשתלב גם בהוראת סטודנטים במוסד?
האם בצלאל הכיר את הפרסומים? האם הם נבחנו על ידי הנהלת המוסד? והיכן עובר מבחינת האקדמיה הגבול בין חופש הביטוי והיצירה של מרצה לבין הצגת מדינת ישראל ככיבוש ושל שטחה הריבוני כ"פלשתין"?
תגובת בצלאל תובא לכשתתקבל
תגובת עיסא גרייב תובא לכשתתקבל
