יותר מארבעים שנה חלפו מאז אותו לילה ביוני 1982, אז הסתערו לוחמי סיירת גולני על הבופור בקרב שנצרב בתולדות המדינה. לאחרונה נסגר שם מעגל של דורות – ספר תורה שנכתב לזכרם של 14 מחבריהם ומפקדיהם שנפלו לאורך השנים הועלה אל המבצר בלבנון, וקראו בו בהתרגשות החיילים הגיבורים של ימינו.
מאחורי היוזמה עומד מנחם גולדברג, תושב הושעיה, שהכיר באופן אישי את כל הגיבורים המונצחים בספר. לפני כשש שנים הוכנס ספר התורה ליישוב לזכר חבריו ומפקדיו, אנשי הצוותים שהתגייסו בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.
הרעיון להביא את הספר דווקא לבופור נולד לאחר שבנו של גולדברג, שגם הוא שירת באותה יחידה, העלה את ההצעה: "הבן שלי התקשר אליי ואמר: 'אבא, אני חושב שזה יהיה יפה אם יעלו את הספר לבופור ויקראו בו שם'. התחלתי לחשוב על זה ואמרתי, אם זה יעשה טוב למישהו, למה לא?".
האישור מהרבנות הצבאית לא איחר להגיע. מוקדם יותר השבוע, בשעות הבוקר, הספר מהושעיה הובא צפונה, חצה את הגבול אל תוך שטח לבנון. על פסגת המבצר, תחת כיפת השמיים ובמקום שבו הוקז דם רעיהם, התקיימה קריאה התורה המרגשת. סביב הספר עמדו לוחמי גולני הצעירים, בני 20, שהקשיבו ביראת כבוד לסיפור הקרב ההיסטורי ולשמות החקוקים על המעיל.
"הבנתי שהייתה שם התרגשות אדירה", סיפר גולדברג ותיאר את המחזה הנדיר: "לראות חיילים צעירים מתחברים לשמות של אנשים שנפלו לפני 40 שנה, זה לא מובן מאליו. החיבור הזה, לספר התורה, לשמות, למבצר עצמו, פשוט דיבר אליהם. הם ביקשו לעלות לתורה ולהיות חלק מהרגע הזה".
עבור החברים מהושעיה, הנצחת ה-14 היא מפעל חיים. "אלה אנשים שכל כך חסרים לחברה הישראלית. כשאנחנו מוציאים את ספר התורה בשבת, אני תמיד עוצר ומתלבט למי מהם לתת נשיקה על המעיל הפעם. זה מלווה אותנו ביומיום, צער גדול לצד זכות ענקית להנציח אותם במשהו על-זמני", תיאר גולדברג בהתרגשות.
כשהספר שב לביתו בגליל, הוא הביא איתו דרישת שלום חיה מהשטח. "הוא חזר בלילה מאוחר, המזוודה שלו הייתה מלאה באבק לבנוני", ציין בחיוך מריר-מתוק. "הרגשתי שיש פה סגירת מעגל שחיכינו לה".
המסע לבופור נושא עימו גם מסר נצחי. דווקא בתקופה של מחלוקות ומתחים בחברה, גולדברג ביקש להזכיר את מה שמייחד את עם ישראל: "נלחמנו שם בלבנון אז, ונלחמים שם גם עכשיו. כשנלחמים, אף אחד לא שואל איזו מפלגה אתה מצביע או איזו כיפה יש לך. כולנו נלחמים ביחד".
לדבריו, האחדות הזו היא הצוואה של חבריו. "אנחנו צריכים לעבור את המחלוקות באהבה. כל אזכור של חייל שנפל מזכיר לנו שאנחנו לא חיים פה סתם. יש מי ששילם בדמו כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות כאן, ועלינו להיות ראויים למחיר הזה. אם לא נהיה תלויים זה בזה נהיה תלויים זה ליד זה".
כעת, כשספר התורה נח שוב בארון הקודש בהושעיה, האבק הלבנוני אולי נוקה, אך הרוח של לוחמי הבופור, אלו שהיו ואלו שישנם, ממשיכה לנשב בין אותיותיו.
