בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה היום (שני) את העתירה שהוגשה בשם ח"כ עפיף עבד נגד בית הדין העליון של הליכוד, אך פסק הדין מורכב יותר מכפי שניתן להסיק מהתוצאה הסופית: השופט יעקב שקד קבע כי בית הדין אכן חרג מסמכותו כאשר קבע עקרונית שהתמודדות של ח"כים ושרים במחוזות פוגעת בשוויון, אולם החליט שלא להתערב בתוצאה המעשית – פסילת ההצבעה שאפשרה את ההתמודדות.
הסאגה החלה ב-27 ביולי, בוועידת הליכוד, שבה הובאו לאישור חברי המרכז שורה של שינויים בתקנון הפריימריז. הצעה מספר 2 נועדה לאפשר לשרים ולחברי כנסת, מכהנים ולשעבר, להתמודד גם במשבצות המחוזיות. ההצעה עברה בפער זעום של חמישה קולות בלבד, מתוך כ-3,500 מצביעים. אלא שלאחר ההצבעה הוגשו עתירות לבית הדין העליון של הליכוד, שבהן נטען לליקויים בהליך הבחירה ובספירת הקולות.
תוך דקות ספורות: ביהמ"ש דחה את בקשת יועמ"ש הליכוד
בין היתר התברר כי בקלפי בראשון לציון חסרו חמש מעטפות לעומת מספר הבוחרים. בנוסף נמצאו אי התאמות בקלפיות בירושלים, רמלה ועכו, וכן אושרו פתקים בעייתיים בקלפיות בכפר סבא ובבאר שבע. במקביל, עלתה טענה בנוגע למסרון שנשלח מטעם ממלא מקום מנכ"ל התנועה ובו קריאה לתמוך באפשרות של ח"כים ושרים להתמודד במחוזות. המשמעות הייתה דרמטית: מספר המעטפות החסרות היה זהה בדיוק לפער שהכריע את ההצבעה. בית הדין קבע כי לא ניתן לדעת אם הליקויים השפיעו בפועל על התוצאה, אך בנסיבות שבהן ההכרעה התקבלה בפער כה קטן, הם עלולים היו לשנות אותה.
בעקבות החלטת בית הדין, הגיש ח"כ עפיף עבד תביעה לבית המשפט המחוזי. עבד ביקש לבטל את פסק הדין ולהחזיר לתוקף את החלטת ועידת הליכוד. לחלופין ביקש להחריג אותו אישית מההחלטה, כך שיוכל להתמודד במחוז הגליל והעמקים. הטענה המרכזית בעתירה הייתה: ועידת הליכוד היא הגוף שקיבל את ההחלטה, ולכן בית הדין הפנימי אינו יכול להחליף את רצון הוועידה בהחלטה משלו. לטענתו, לא הוכח זיוף, כפייה או פגיעה שמצדיקה ביטול של הכרעה דמוקרטית שהתקבלה בוועידה.
רעידת אדמה בליכוד: בית הדין פסל את ריצת הח"כים במחוזות
בנקודה הזו קיבל השופט שקד את טענתו העקרונית של עבד. השופט הפנה לסעיף 126 לחוקת הליכוד, הקובע כי סמכויות בית הדין אינן מקנות לו מעמד בקביעת מדיניות התנועה או בעניינים הנתונים לשיקול דעתם של מוסדות התנועה. לדבריו, ההחלטה אם לאפשר לח"כים ולשרים להתמודד במחוזות היא החלטת מדיניות של התנועה, ולכן היא נתונה לוועידת הליכוד ולא לבית הדין.
השופט אף דחה את הטענה שלפיה עצם העובדה שלח"כ או שר יש יתרון של פרסום, משאבים והיכרות ציבורית הופכת את ההתמודדות במחוז לבלתי שוויונית. לדבריו, יתרונות כאלה קיימים גם אצל ראשי רשויות, אלופים ואישי ציבור אחרים, והם חלק מהשונות הטבעית בין מועמדים. עוד קבע כי בחוקת הליכוד אין הוראה מפורשת האוסרת על ח"כים או שרים להתמודד במחוזות, וכי ההחלטה כיצד להסדיר את ההתמודדות נתונה לתקנון הבחירות ולמוסדות המפלגה.
ניצחון לנתניהו וכץ: חברי מרכז הליכוד אישרו את כלל ההצעות
למרות זאת, השופט שקד לא ביטל את החלטת בית הדין. הסיבה היא שהחלטת בית הדין לא התבססה רק על השאלה העקרונית של השוויון. שלושה מחברי ההרכב – מיכאל קליינר, יצחק בם ודוד אלבז – קבעו כי הליקויים בהליך ההצבעה ובספירה עצמם מצדיקים את ביטול התוצאה. השופט קבע כי בכל הנוגע לפגמים הללו, אין מדובר במקרה שבו בית המשפט צריך להתערב בהחלטת הטריבונל הפנימי. לדבריו, בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על בית הדין של הליכוד, ובמקרה הזה שלושה דיינים הגיעו למסקנה שהפגמים עלולים היו להשפיע על התוצאה.
אך לבסוף בית המשפט לא אישר את הנימוק העקרוני של בית הדין שלפיו ח"כים אינם יכולים להתמודד במחוזות בגלל יתרון מובנה. אבל הוא גם לא החזיר את ההצבעה לתוקף, משום שההצבעה עצמה הייתה בעייתית מדי כדי שניתן יהיה להסתמך עליה. לכך הצטרפה עובדה שקשה להתעלם ממנה: לפי פסק הדין, חמש מעטפות נעלמו, וההצעה עברה בדיוק בחמישה קולות. השופט הדגיש שאין דרך לדעת כיצד הצביעו אותם בוחרים, אך הפער הזה מחזק את המסקנה שאין מקום להתערב בפסילת ההצבעה.
