במדינה דמוקרטית מתוקנת, הסדר ברור: הציבור בוחר את המחוקק, המחוקק קובע את החוק, והשופט מפרש אותו. אך פרק הבכורה של הסדרה "מרד המשפטנים" טוען כי בישראל, לאורך עשרות שנים, הסדר הזה התהפך – בשקט, ללא הכרזות רשמיות ובלי שהציבור הוזמן להשתתף בתהליך.
הפרק מתמקד בדמותו של אהרון ברק, מי שנתפס במשך שנים כסמל המשפט הממלכתי, אך מאחורי חזותו השקטה הוביל את אחת המהפכות השלטוניות הגדולות בתולדות המדינה. המהפכה לא עברה במשאל עם או בדיון חוקתי מסודר, אלא נבנתה נדבך על גבי נדבך דרך פסיקות, דוקטרינות והרחבת כוחו של בית המשפט.
מפרשת הדולרים ועד "הכל שפיט"
התהליך החל כבר בכהונתו של ברק כיועץ משפטי לממשלה בפרשת חשבון הדולרים של רבין. שם זיהה ברק את הכוח הגלום בזכות העמידה. צעד אחר צעד, הוא בנה את התפיסה לפיה "הכל שפיט". המשמעות, כפי שמתאר עו"ד יורם שפטל בסדרה, היא ריכוז כוח אבסולוטי: "מי שמחליט על התחום הופך להיות השליט העליון… 'מלוא כל הארץ משפט' פירושו של דבר – אני אנהל את הפוליטיקה".
הסדרה מראה כיצד הכלים המשפטיים שנבנו – הלכת דרעי-פנחסי ועילת הסבירות – שינו את מאזן הכוחות. ד"ר דוד פטר מסביר בסדרה את ההשלכות המעשיות של עילת הסבירות על תפקוד הממשלה: "בית המשפט שולח את ידו אל תוך ראשו של השר ודובר מגרונו כמו בובת גרב. הם הופכים את השרים לקליפה ריקה שנתונה לשליטתם".
1995: הרגע שבו הכל השתנה
נקודת השיא של הפרק היא המהפכה החוקתית של 1992, שהוכרזה רשמית ב-1995 בפסק דין "בנק המזרחי". החוקים שעברו ברוב דחוק וללא דיון ציבורי מעמיק, הפכו בידיו של ברק לכלי המאפשר לבית המשפט לבטל חקיקה של הכנסת.
"אנחנו הולכים לבחור בקלפי, המחוקק מחוקק את החוקים שאנחנו מבקשים… אבל מי שאומר את המילה האחרונה, מי שמכריע את החוק הזה לחיים או למוות זה בית המשפט העליון", מסביר ד"ר שאול שארף.
גם שר המשפטים, יריב לוין, מציב בפרק סימן שאלה על המומחיות הייחודית שנוכסו לעצמם השופטים: "איפה לומדים איפה בית הספר הזה לאיזון בין דבר אחד לבין דבר שני? אני חשבתי שאיזון אלו סדרי עדיפויות, ובסוף את הדברים האלו עושה כל אחד מאיתנו כשהוא שם את פתק ההצבעה שלו".
השאלה הדמוקרטית
"מרד המשפטנים" אינה מבקשת לעסוק רק בסוגיות משפטיות יבשות, אלא להציף שאלה דמוקרטית יסודית: כשהכוח עובר לקבוצה מצומצמת של אנשים שאיש לא בחר בהם ולא ניתן לבקר אותם – מה נותר מזכותו של הציבור לקבוע את גורלו?
אהרון ברק אינו מתנצל על המערכת שבנה, אך הסדרה חושפת כיצד המערכת הזו החלה לפעול באופן שיטתי לא רק כדי לפרש את החוק, אלא כדי להגן על עצמה מפני כל ביקורת חיצונית, תוך שימוש בכוחה העצום מול נבחרי הציבור.
מטעם אהרן ברק לא נמסרה תגובה.
