הקיץ בעיצומו, והילדים והוריהם נוהרים לבתי הקולנוע לשעה וחצי של כיף לקטנים, או לפחות מנוחה לבוגרים. כמו בכל שנה, לצד סרטים איכותיים ומעניינים לקהל הצעיר כמו "צעצוע של סיפור 5" או "ספיידרמן: יום חדש", יש גם כמה סרטים פחות מוצלחים. לא מפני שהם לא מצליחים, אלא מפני שנראה שהם לא באמת מנסים.
כזה הוא המקרה של "מרסופילמי", שהגיע אלינו מצרפת, ונראה שכדי ללכת לצפות בו צריך לבלוע לא מעט צפרדעים. גיבור הסרט הוא דייויד, צרפתי שמנסה להתקרב לבנו, שמתקשה להתמודד עם גירושי הוריו. לאחר שהסתבך עם הבוס שלו, הוא נאלץ לקחת חלק במזימה להבריח חבילה שאת תוכנה הוא אינו מכיר, יחד עם משפחתו, במסגרת שיט תענוגות מדרום אמריקה לצרפת. בהמשך מתברר כי החבילה מכילה ביצה שממנה בוקע גור של "מרסופילמי", חיה נדירה כלשהי, שעושה לא מעט שיגועים ואיכשהו מסייעת לדייויד להתקרב מחדש אל משפחתו.
כאמור, מדובר בקטסטרופה. הסרט מבוסס על קומיקס אהוב בצרפתית, אבל בפועל הוא מרגיש כמו סרט ליגה ב' שהופק בעזרת ציוד שנקנה במקס סטוק. בסיס העלילה הוא חיבור בין ילד ליצור קסום, בסגנון "אי.טי" ו"לילו וסטיץ'", ובשנים האחרונות גם "האגדה של אוצ'י", שהצליח לקחת את התבנית הזו למקום מסקרן ומקורי. אלא ש"מרסופילמי" דל מדי מכדי לקחת את הרעיון הזה ברצינות.
במרבית הזמן הסרט פשוט זורק על הצופה בדיחות, שחלק לא קטן מהן מצחיקות, יש לומר, אבל בעיקר מפני שהן מטופשות מאוד. רבות מאותן בדיחות נשענות על הומור של אדם שמקבל מכה קשה וסובל מנזק גופני, כשבלא מעט מקרים הקורבנות הם ילדים שנפגעים בדרכים משעשעות ומזעזעות כאחד. כמובן שלא צריך לקחת את הסרט ואת ההומור שלו ברצינות יתרה, אבל גם בתוך ההקשר של הסיפור, זה כבר נהיה מוזר.
מעבר לרמת ההפקה הנמוכה ולמשחק המביך למדי, חוץ מז'אן רנו שמגלם את הנבל, וגם הוא נראה כמי שלא מתאמץ יותר מדי, היצור עצמו, ה"מרסופילמי", פשוט לא מעניין. אין לו אישיות של ממש, מלבד שבלונה חיוורת של סטריאוטיפ שילדים אמורים לאהוב. לצורך הסרט, אפשר לומר שמתייחסים אליו פחות כאל יצור חי ויותר כאל כלי שמקדם את העלילה, כזה שמדי פעם צריך להציל, ולעיתים מזכיר לאבא, לאימא ולבן שהם אוהבים אחד את השני.
בנוסף, ישנם כמה רגעים שנשענים על אזכורים לסרטים או לסדרות פופולריות, ואולי יעלו חיוך קל על שפתי הצופים. אבל גם זה קורה בעיקר מפני שהבדיחה טיפשית והרפרנס חמוד, ולא מפני שמשהו באמת עובד שם. בשלב מסוים מופיע רפרנס ל"אי.טי", שהסרט כאמור שואב השראה מהמודל שלו, ואז הצופים שעדיין לא נרדמו ככל הנראה יגלגלו עיניים וימשיכו להסתכל בשעון.
מדובר בסרט שלפעמים משעשע, בעיקר מפני שהבדיחה היא עליו, אבל ברובו הוא פשוט מביך. מומלץ ללכת עם הילדים לכל סרט אחר, ולמי שכבר ראה הכול, פשוט ללכת למוזיאון. אפשר בהחלט לוותר על הצפייה בקולנוע, לחכות שהסרט יגיע לצפייה ביתית, וגם אז לא למהר לצפות בו בבית.
ציון: 1.4 מתוך 5
מרסופילמי, צרפת, 2026, במאי: פיליפ לאשו. 99 דקות.
