דלג לתוכן הראשי
אילוסטרציה | צילום: קנבה
אילוסטרציה | צילום: קנבה

נמצא פסל ענק בן 2,500 שנה ששבר את כל כללי האמנות העתיקה

אפרת ברינר
אפרת ברינר

ארכיאולוגים בטורקיה חשפו פסל עתיק וענק של גבר צעיר ששמור בצורה מדהימה • הפסל מציג בגדים ותסרוקת שלא נראו כמותם בעבר, והתגלה במקום מפתיע במיוחד שבו השתמשו בו בתור אבן ריצוף • התגלית שוברת את המוסכמות בכך שהיא חושפת שילוב אופנתי ואמנותי מקומי חסר תקדים, המעיד על כך שתרבויות עתיקות פיתחו סגנונות עצמאיים


בחפירות ארכיאולוגיות בעיר העתיקה סרדיס שבאנטוליה, טוריקיה, התגלתה תגלית נדירה ומרתקת: פסל שיש עצום בגודלו, שגובהו המקורי עמד על כשני מטרים. הפסל, שנוצר לפני כ-2,500 שנה, מתאר צעיר שמחזיק בידו פרי.

מה שהכי הפתיע את החוקרים הוא הלבוש של הדמות. הצעיר לבוש בשילוב ייחודי של מעיל בסגנון יווני, טוניקה ובגד נוסף עם קווים מיוחדים. שילוב כזה של בגדים מעולם לא נמצא ביצירות אמנות עתיקות באזור, מה שמעיד ככל הנראה על אופנה מקומית ומיוחדת של בני המקום הקדומים.

הפסל הזה מיוחד גם בגלל גודלו העצום וגם בגלל שהגיע לימינו במצב השתמרות מעולה. עם זאת, הוא לא נמצא במקום שבו הוצב לראשונה לפני אלפי שנים. בתקופה הרומית המאוחרת יותר, אנשים לקחו את הפסל העתיק והשתמשו בו מחדש פשוט בתור אבן לבניית רחוב או שדרה.

אילוסטרציה | צילום: קנבה

התגלית החדשה מערערת את ההנחה המדעית המקובלת שהאמנות והאופנה בעולם העתיק סבבו סביב סגנונות אחידים ומוגדרים מראש שהושפעו בלעדית מיוון העתיקה או ממרכזים אזוריים גדולים. השילוב חסר התקדים של פריטי לבוש שונים מעיד על כך שתרבויות מקומיות, כמו ממלכת לידיה, פיתחו מסורות אמנותיות ואופנתיות עצמאיות ועשירות בהרבה מכפי שההיסטוריה תיעדה עד כה.

אילוסטרציה | צילום: קנבה

מעבר לכך, העובדה שפסל מונומנטלי ונדיר כל כך שימש כחומר גלם שולי לריצוף רחוב בתקופה הרומית מלמדת שהערך של יצירות אומנות עתיקות השתנה דרמטית לאורך ההיסטוריה, ושדורות מאוחרים ראו בהן לפעמים לא יותר מאשר חומרי בנייה פשוטים לשימוש חוזר.

על פי הכרונולוגיה והמסורת היהודית, התקופה שבה נוצר הפסל – במחצית המאה החמישית לפני הספירה, סביב השנים 470-450 לפנה"ס), מקבילה לתקופה הקריטית של שיבת ציון ובניית בית המקדש השני. מבחינה היסטורית ותנ"כית, זהו הזמן שבו העם היהודי החל לשוב מגלות בבל לארץ ישראל תחת אימפריה פרסית, תחת הנהגתם של דמויות מרכזיות כמו עזרא הסופר ונחמיה, שפעלו לבסס מחדש את חיי הדת, לטהר את הקהילה מהתבוללות ולבנות את חומות ירושלים ובית המקדש, ובכך עיצבו את הבסיס ליהדות של תקופת הבית השני.