אנחנו נוטים לחשוב שזיכרון שנשכח הוא כמו קובץ שנמחק מהמחשב לנצח, אבל מדענים גילו שהמציאות מורכבת הרבה יותר. מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Nature Neuroscience מראה כי אצל זבובי פירות, זיכרונות שחשבנו שנעלמו לחלוטין נשארים בעצם מוחבאים עמוק במוח, ומוכנים להתעורר לחיים ברגע שנקבל את הטריגר או הרמז הנכון.
כדי לבדוק איך הזיכרון עובד, החוקרים אימנו זבובי פירות לקשר בין ריח מסוים לבין זרם חשמלי קל, מה שגרם לזבובים להתרחק מאותו ריח. אחרי יום אחד, הזיכרון נראה כאילו נמחק והזבובים חזרו להתקרב לריח. אולם, כאשר החוקרים החזירו את הזבובים בדיוק לאותו חדר שבו עברו את האימון – עם אותו ריח, אותו מרקם ואותה תאורה – הזיכרון פתאום התעורר והזבובים ברחו מיד.
בדיקה של פעילות המוח הוכיחה שכאשר הזבובים "שוכחים", הזיכרון לא נעלם, אלא עובר למערכת עצבית נסתרת ושקטה שאינה מפעילה את ההתמצאות הרגילה. ברגע שכל הרמזים הסביבתיים מתחברים יחד, המוח מעביר את המידע בחזרה למסלול המקורי והזיכרון צף ועולה.
עם זאת, התהליך הזה אינו מושלם: כשהחוקרים השתמשו בריח אחר ותמים כרמז, הזבובים התבלבלו והחלו להימנע גם ממנו, כאילו היה מסוכן תמיד. כלומר, ניסיון השחזור של הזיכרון גרם למוח לייצר בטעות זיכרון שקרי לחלוטין.
היכולת של המוח לשמור גיבוי סודי למידע שנשכח הייתה ידועה חלקית, אך כעת המדענים מבינים שהמוח יוצר מראש שתי גרסאות לכל חוויות הזיכרון שלנו – אחת שפעילה מיד, ואחרת שנשמרת בסוד למקרה הצורך. למרות שהניסוי בוצע על זבובים ולא על בני אדם, החוקרים מאמינים שהוא נותן הצצה מרתקת לאופן שבו גם המוח האנושי מצליח לאחסן זיכרונות נשכחים, ומדוע הזיכרונות שלנו חשופים כל כך לעיוותים ולטעויות.
