המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית עוברת בשנים האחרונות שינוי דרמטי. אם בעבר מועמדים נדרשו לזכות בגיבוי של הנהגת המפלגה ושל כלי התקשורת המרכזיים כדי לפרוץ לזירה הארצית, כיום יותר ויותר מועמדים פרוגרסיביים בונים לעצמם בסיס כוח עצמאי באמצעות פודקאסטים, ערוצי יוטיוב, רשתות חברתיות ושידורי לייב המזוהים עם השמאל. הפלטפורמות הללו מאפשרות להם לעקוף את הממסד, לגייס תרומות וליצור קשר ישיר עם קהל תומכיהם.
סוכנות הידיעות רויטרס מצביעה על כך שהשינוי הזה בא לידי ביטוי בשורה של ניצחונות בפריימריז הדמוקרטיים ברחבי המדינה. אחד מהם הוא כריס ראב, סוציאליסט דמוקרטי מפנסילבניה, שניצח מועמד מתון יותר לאחר שקיבל חשיפה נרחבת בתוכניות כמו The Majority Report with Sam Seder ו-Breaking Points. "זה מסייע לי להגביר את החשיפה, הלגיטימציה והיכולת לגייס כספים", אמר. "זה כמו דיאגרמת ון של הצלחה".
אלא שהמבחן המשמעותי ביותר הגיע במישיגן. המועמד הפרוגרסיבי עבדול א-סייד ניצח בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט את חברת הקונגרס היילי סטיבנס, שנחשבה למועמדת המועדפת על הנהגת המפלגה וזכתה לגיבוי מצד ארגונים פרו-ישראליים ותורמים גדולים. למרות פערי תקציב עצומים, הצליח א-סייד לגבור עליה במדינת מפתח שבה ניצח הנשיא דונלד טראמפ בבחירות 2024.
לניצחון של א-סייד משמעות רחבה הרבה מעבר למישיגן. בשנים האחרונות זוכים מועמדים פרוגרסיביים להצלחות בעיקר במדינות דמוקרטיות מובהקות, אולם הפעם מדובר במדינה מתנדנדת, ולכן רבים רואים בתוצאה מבחן לעתידה של המפלגה הדמוקרטית ולמאבק בין המחנה המתון לבין האגף הפרוגרסיבי.
בין הנושאים שמקדמת התקשורת הפרוגרסיבית ניתן למצוא תמיכה בביטוח בריאות אוניברסלי, קריאות לביטול רשות ההגירה והמכס (ICE), וכן דרישות להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל. מהדי חסן, לשעבר מגיש ב-MSNBC ומייסד גוף התקשורת Zeteo, טען כי קיים "רעב לנקודות מבט שונות", והוסיף כי אותה אנרגיה שסייעה להצלחת כלי התקשורת האלטרנטיביים היא גם זו שמקדמת מועמדים חדשים.
המספרים ממחישים את השינוי. ל-Zeteo כ-700 אלף מנויים בפלטפורמת Substack, עלייה של כ-50% בתוך שנה. לערוץ The Majority Report יותר משני מיליון מנויים ביוטיוב, ורוב מאזיניו צעירים מגיל 55. הפרשן הפרוגרסיבי חסן פייקר מחזיק ביותר משלושה מיליון עוקבים ב-Twitch, בעוד שפודקאסטים נוספים המזוהים עם השמאל מגיעים למיליוני מאזינים וצופים.
אסטרטגים דמוקרטים מסבירים כי היתרון המרכזי של הפלטפורמות הללו הוא היכולת לקיים ראיונות ארוכים ודיונים מעמיקים שאינם אפשריים בדרך כלל בטלוויזיה המסורתית. במקביל, ניתן להפיץ קטעים קצרים ברשתות החברתיות ולהגיע לקהלים צעירים. "אנחנו עוזרים לייצר התלהבות ראשונית", אמר מגיש הפודקאסט סם סדר. "בקהל שלנו יש הרבה פעילים ואנשים שמנהלים ארגוני מחאה".
עם זאת, לצד ההצלחה נשמעת גם ביקורת. חוקרים ואסטרטגים מזהירים כי מדובר לעיתים ב"הטפה למשוכנעים", העלולה להעמיק את הקרע בתוך המפלגה ולהרחיק מצביעים מתונים. פרופסור האנס נואל מאוניברסיטת ג'ורג'טאון אמר כי כלי התקשורת הללו מצליחים להניע מצביעים שחשים שמצע המפלגה אינו נועז מספיק, אך הזהיר שקולות אידיאולוגיים מובהקים אינם נוטים להתפשר – תכונה שעלולה להקשות על מועמדים פרוגרסיביים בבחירות הכלליות.
בישראל עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות, בעיקר בשל עמדותיו של א-סייד כלפי המדינה. המועמד, שמרבה להאשים את ישראל ב"אפרטהייד" וב"רצח עם", קרא לעצור את הסיוע האמריקני לישראל והתנגד להגדרתה כמדינה יהודית. ניצחונו, לצד התחזקותם של מועמדים נוספים מהאגף הפרוגרסיבי, נתפס בעיני רבים כאיתות נוסף לשינוי האידיאולוגי שמתחולל במפלגה הדמוקרטית – שינוי שעשוי להשפיע גם על יחסי ארצות הברית וישראל בשנים הקרובות.
