האם הגיל שבו מתפתחת סוכרת מסוג 1 בילדות עשוי להשפיע על בריאות המוח עשרות שנים לאחר מכן? זו השאלה שעמדה במרכזו של מחקר בינלאומי חדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Diabetes, Obesity and Metabolism. המחקר, שבו השתתפו חוקרים משוודיה וממדינות נוספות, בחן לראשונה האם גיל האבחון של סוכרת מסוג 1 קשור לסיכון לפתח דמנציה בהמשך החיים. לצורך כך נותחו נתוניהם של 43,440 אנשים עם סוכרת מסוג 1, שנכללו במאגרי הבריאות הלאומיים של שוודיה, עם תקופת מעקב ממושכת של כ-29 שנים בממוצע.
עלייה של 37% בסיכון
החוקרים חילקו את המשתתפים לשלוש קבוצות בהתאם לגיל האבחון: לפני גיל 10, בין גיל 10 ל-17 ובין גיל 18 ל-30. במהלך תקופת המעקב אובחנו 530 מקרים של דמנציה. ממצאי המחקר העלו כי אנשים שאובחנו עם סוכרת מסוג 1 לפני גיל 10 היו בסיכון גבוה בכ-37% לפתח דמנציה בהמשך החיים, בהשוואה לאלו שאובחנו בגילים 18-30. לעומת זאת, בקרב משתתפים שאובחנו בגילים 10-17 לא נמצאה עלייה מובהקת בסיכון.
למה זה קורה?
המחקר לא בדק את הסיבה לקשר שנמצא, ולכן אינו יכול לקבוע שסוכרת מסוג 1 גורמת לדמנציה. עם זאת, החוקרים מעלים מספר הסברים אפשריים. אחד ההסברים הוא שמשך מחלה ארוך יותר חושף את המוח במשך שנים רבות יותר לשינויים ברמות הסוכר ולסיבוכים בכלי הדם. בנוסף, תנודות ממושכות ברמות הגלוקוז לאורך החיים עשויות להשפיע על בריאות מערכת העצבים ולהגדיל את הסיכון לפגיעה קוגניטיבית בגיל מבוגר.
המשמעות עבור המטופלים
לדברי החוקרים, הממצאים מדגישים את החשיבות של מעקב רפואי ארוך טווח אחר אנשים החיים עם סוכרת מסוג 1 כבר מגיל צעיר, לצד הקפדה על איזון רמות הסוכר והפחתת גורמי סיכון נוספים למחלות לב וכלי דם. עם זאת, הם מדגישים כי מדובר במחקר תצפיתי, ולכן לא ניתן להסיק ממנו שסוכרת מסוג 1 בילדות היא הגורם הישיר להתפתחות דמנציה. כדי להבין את המנגנון הביולוגי העומד מאחורי הקשר שנמצא, יידרשו מחקרים נוספים.
המסר המרכזי
המחקר מוסיף נדבך חדש להבנת ההשלכות ארוכות הטווח של סוכרת מסוג 1, ומעלה את האפשרות כי לגיל האבחון עשויה להיות משמעות גם עשרות שנים לאחר הופעת המחלה. החוקרים מקווים שהממצאים יסייעו בעתיד לפתח אסטרטגיות מניעה ומעקב שיאפשרו להפחית את הסיכון לירידה קוגניטיבית בקרב אנשים החיים עם סוכרת מסוג 1.
