המסעדן סרחיו הלמן הגיע היום (שישי) ל'טעמים של שבת' עם אבי לוי – ושיתף על הדרך הארוכה שעשה ונפרשת על פני ארבעה עשורים. סיפורו בישראל התחיל בשנות ה-80, כשעלה מארגנטינה עם הרבה רצון לעבוד. שבוע אחד בלבד אחרי שנחת, מצא את עצמו בלב ההמולה של שוק הכרמל בתל אביב. בלי שפה או ניסיון קודם, החל למכור צ'ורוס עם ריבת חלב והסתובב בין הדוכנים עם קפה בתרמוס. שם, בין הריחות והצעקות של השוק, הוא גילה את הייעוד שלו.
במשך שנים פעל סרחיו כמסעדן, עד שפתח את החומוסייה המוכרת שלו 'בלו באס'. מבחינתו, החומוס הוא לא סתם מנה, אלא יצירה שדורשת דיוק. את המתכון הוא קיבל מחברו הקרוב מרסלו, "החומוסולוג האמיתי". לדבריו, הסוד האמיתי לחומוס טמון בפרטים הקטנים: "הבישול של הגרגיר הוא הכי חשוב – יש רגע אחד מדויק שהוא צריך לצאת מהסיר, טיפה מעבר לרמת ה'אל דנטה'".
כשפרצה המלחמה, המסעדה שלו בצפון הפכה להרבה יותר ממקום לאכול בו. בזמן שעסקים רבים סגרו את שעריהם – בחר להישאר פתוח בכל יום. לדבריו, ראה בכך שליחות עצומה, "המילואים שלו", כהגדרתו. סרחיו האכיל חיילים ותושבים רבים מתוך אמונה שהטוב שהוא נותן יחזור אליו: "אני כאן כדי לחבק אותם ואת כל מי שנכנס. יש פה אנשים מדהימים".
תפנית רצינית בחייו הגיעה כשהחל להתקרב לדת: "אני מניח תפילין כבר 20 שנה, התחלתי ללבוש ציציות לפני 6 שנים". לדבריו, ההחלטה התקבלה לאחר מפגש מקרי עם חסיד חב"ד שהציע לו ציציות. כשסרחיו היסס ואמר שזה "גדול עליו", החב"דניק אמר: "זה שכפ"ץ". המילה הדהדה אצל סרחיו ולאחר כמה ימים שהציציות הונחו על השידה בבית – הוא החליט ללבוש אותן.
בהמשך ציין כי הסוד האמיתי להצלחה בענף המסעדנות המאתגר, בטח בתקופת מלחמה, הוא אהבה ללא תנאי למקצוע. לדבריו, הוא שואב השראה מאביו ז"ל, שתמיד הנחה אותו לעשות את הכי טוב שהוא יכול, לא משנה מה המשימה. "כשאתה שם את הלב במה שאתה עושה, קל מאוד למכור את המוצר", הסביר. מהצ'ורוס של שוק הכרמל ועד לקערת החומוס בצפון, סרחיו הלמן ללא ספק ממשיך להוכיח שאוכל הוא רק התירוץ לחיבור בין בני אדם.
